אני כואבת אותך

אני כואבת אותך
בשקט,
כאב רך, כמעט בלתי נראה
אבל הוא שם, מתחת לעור, בין פעימה לנשימה

אני כואבת אותך כמו שפועמים געגועים
לא בצעקה
בלב שיושב בפינה, מבין לבד
ומבקש רק שתראה

אני כואבת אותך
על הדרך שבה היית ואז כבר לא
על המילים שלא נאמרו
על ההחלטה שהתקבלה בשקט מצידך
והשאירה אותי לבד בתוך הסיפור

אני כואבת אותך
כשהלב נזכר בתפרים שתפרת בי
רוך, הבטחה, נוכחות
ואז כלום
ואז ריק

אני כואבת אותך
כשאני הולכת לישון עם שאלה
ומתעוררת עם שתיקה
על מה שלא הספקנו לומר
ועל מה שכבר אין עם מי להגיד

אני כואבת אותך
כי היית כמעט
כמעט מגע
כמעט אנחנו
כמעט חיים

אני כואבת אותך
כמו שכואבים משהו שידע רגע אחד של אמת
ונקטע
ואין דרך לתפור את זה חזרה
אז אני רק נושאת אותך ככה
בתוכי, כמו שזה

ואין בי כעס
רק שארית תחושת נוכחות שהייתה ונשארה תלויה
רק עובדה
אני כואבת אותך וזה פשוט קיים בי
כמו נשימה קצת כבדה