יש רגעים

יש זמנים שכאלו
שפתאום חולפת בראשי המחשבה לכתוב לך
געגוע עצום
דאגה מטורפת
ורצון לחזור לפעם -עם השדרוג של מי שאני היום.
יש זמנים שכאלו
שכמו מכה בי הגעגוע ולא מרפה
ןפתאום משחזר את הרגעים של ההתחלה, האמצע, והסוף
יש רגעים שאני כמעט וכותבת לנסות לקבל מענה לדאגה אך מיד אני מוחקת
ויש רגעים שצר לי כל כך, שבהם אני לא מפסיקה לתהות מה אם ולמה
ויש רגעים בהם אני מודה , מודה על שהיה, מודה על שנגמר ורק מקווה שיום אחד אקבל מענה לשאלות.
אומרים שכל אחד שנכנס לחיים יש תפקיד ומשמעות
תוהה לעצמי מה היו שלך עבורי או שמא זה בכלל היה להפך, האם הייתה לי משמעות אמיתית?
כנראה שלעולם לא אדע
כנראה שעד אשר אשכח, אספר לעצמי כל מיני סיפורים, פעם הם יהיו לטובתך ופעם לטובתי.