סיפורי פנימייה עונה 2 *פרק 2*

"הלו?" אמרתי
"נוי?"
"כן?" אמרתי
"זה ניתאי.." אמר
"כן אני יודעת" גיחכתי לעצמי
"מה קורה?" שאל
"בסדר.." אמרתי
"שומעת, בערב כולם אצל נאור רוצות לבוא?" שאל
"למה לא" חייכתי כאילו שהוא רואה
"יופי, אז ב23:00 , מחכה לראות אותך" אמר
"גם אני" אמרתי וניתקתי את השיחה, ירדתי למטה, אמרתי לרותם שאנחנו הולכות אל נאור היום.
עליתי לחדר נכנסתי למקלחת, הוצאתי מהארון מכנס קצר וגופיה פרחונית צמודה.
עשיתי מחליק בשיער התאפרתי קצת, ואני הייתי מוכנה "רותם סיימת?!" צעקתי מעבר לדלת
"כן" אמרה ופתחה את הדלת.
ירדנו למטה ואמרנו שאנחנו יוצאות ושנחזור מאוחר, דפקנו על הדלת של הבית של נאור, וגל פתח לנו "היי" חייכנו
"יואו כמה שהתגעגענו!!!" אמר וחיבק אותנו בחוזקה.
נכנסנו לבפנים ואני ורותם ישבנו על הספה בינתיים שכולם רוקדים, היו שמה יותר בנים מאשר בנות.
"רוצות לרקוד?" שאלו אותי ואת רותם שני בנים
"כן" חייכנו אליהם וקמנו לרקוד, הם היו ממש חמודים וחתיכים, לא שכחנו שיש לנו חברים אז אחרי כמה דקות חזרנו לשבת, נהנו סך הכל, היינו צריכות את השחרור הזה.

מנקודת המבט של אוהד:
אני ונדב הלכנו לחדר האוכל אבל אז ראיתי מישהי מוכרת, היא עמדה עם גבה אלי ואז הסתובבה.
הייתי פשוט בהלם לראות אותה אחרי כל כך הרבה זמן, לראות את לירון.
"אוהד" חייכה וחיבקה אותי
"לירון" חייכתי "מה את עושה פה? את לא נשארת עם הילדה?" שאלתי
"עברתי הפלה, גילו משהו ברחם… לא ממש רוצה לדבר על זה" אמרה והרכינה את ראשה
"אה, אני ממש מצטער סליחה" אמרתי
"לא זה בסדר, אתה לא ידעת"
"אז מה אנחנו באותו בסיס?" שאלתי
"מסתבר" חייכה "אתה עוד עם המעצבנת ההיא?" שאלתי
"היא לא מעצבנת לירון" אמרתי בכעס
"טוב סליחה… אתם ביחד?" שאלה
"כן" אמרתי
"היא בבאר שבע?" שאלה
"אני סתם ימליץ לך להיזהר כמו ששמת לב בקלות אפשר להתאהב בה " אמרה והלכה.
אני חושב שזה ממש קל להתאהב בה אבל היא לא תבגוד בי או משהו כזה, היא אוהבת אותי.
מנקודת המבט של נוי:
חזרנו הביתה בשתיים וחצי בלילה ושיראל ישבה בסלון כאילו שחיכתה לי.
"לילה טוב" אמרה רותם ועלתה לחדר שלה, הבנתי שפה זה רק אני ושיראל.
"את מוכנה לשבת?" שאלה
"לא"
"בבקשה, זה יקח בדיוק חמש דקות" אמרה
"מה את רוצה מימני?" הרמתי את קולי והתיישבתי על הספה רחוק מימנה.
"שנדבר.."
"כאילו לא הייתי ממש ברורה בזה שאני לא רוצה לדבר איתך? זה לא קשה!!" אמרתי
"זה קשה לי אבל" אמרה
"אז זאת אשמתך, אני לא אמרתי לך לעזוב אותי ואת אבא, ולהגיד שלא אכפת לך שהוא היה בית חולים בתרדמת, ולהגיד שלא אכפת לך שאחותך גדלה בפנימייה, שלאחותך לא הייתה ילדות טובה. אז לי לא אכפת מימך! את מבינה?! לא קשה לי בלעדייך. אני שונאת אותך מבינה?!" צעקתי ועלית לחדר שלי. החלפתי בגדים ונכנסתי לישון.
*******
"קומי נוי…" צעקה אורין והסיטה את הווילונות לצדדים, קרני האור חדרו לעיניי וגרמו לי להתעורר.
"מה השעה?" שאלתי בקול צרוד
"אחת בבוקר…יאאלה קומי באלי ללכת לבריכה" אמרה
"יש לך פה למטה בריכה" אמרתי
"מזה שווה עם אין פה חתיכים?" צחקה ויצאה מהחדר.
קמתי לשירותים שטפתי פנים, לבשתי בגד ים ורוד יפה פיזרתי את השיער.
ירדתי למטה ראיתי שמייק יושב בסלון ורואה טלווזיה, שיראל לא הייתה בבית, רותם אכלה ארוחת בוקר וגם אורין. "בוקר טוב" אמרתי והתיישבתי ליד רותם
"הגיע הזמן יאאלה כבר בואי נצא!!" אמרה רותם
"בסדר, אפשר לשתות קודם לאכול?! להתנהג כמו בן אדם" צחקתי ושתיתי קפה.
"אתם צריכות טרמפ?" שאל מייק
"למה לא?" אמרה אורין
"יאאלה בואו" אמר ורותם גררה אותי מהיד לאוטו.

*******
"אני ישב להשתזף קצת, לא באלי להכנס" אמרתי ונשכבתי על אחת ממיטות השיזוף.
"טוב" אמרו אורין ורותם וקפצו למים. מרחתי את השמן שיזוף, אני יחסית לבנה. משקפי שמש, עשר דקות אני כבר נהיית חומה.
שמעתי קולות מהצד וראיתי שלושה בנים יושבים כסא לידי "דיברתם אלי?" אמרתי והורדתי את משקפי השמש
"פי, איזה מהממת את" אמר
"למה את לא נכנסת למים?"
"כי אני רוצה להשתזף" אמרתי
"נראלי השתזפת מספיק" אמר והעביר יד על רגלי
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעקתי והעפתי את היד שלו
"מה יש? אסור?" שאל
"איפה הכבוד שלך? זאת בחורה מה אתה נוגע בה?!" אמר הבן השני
"אני לא עוד אחת מהזונות שלכם, אתם מוזמנים ללכת לחפש אותם על הרצפה" אמרתי
"וואו וואו סליחה לא התכוונתי, ואפילו לא חשבתי שאת כזאת" אמר אותו אחד שליטף את הרגל שלי
"יופי סיימת?" אמרתי ועשיתי סימן של אתה מוזמן ללכת. הם הלכו ואני החזרתי את משקפי השמש והמשכתי לשכב. "כזאת גישה אני אוהב" אמר מישהו שישב לידי.
"מה אתה רוצה עכשיו?" שאלתי
"סתם אסור להתחיל עם בחורה יפה כמוך?"
"אסור, יש לי חבר" אמרתי
"אה אה… ואיפה החבר שלך?" שאל
"בצבא, עוד שאלות או שסיימת?" שאלתי
"אז מה אכפת לך הוא בצבא" אמר
"וזה שהוא בצבא אומר שאני צריכה לבגוד בו כל שניה?" אמרתי
"חס וחלילה.." אמר "מתי את מתגייסת?"
"עוד חודשיים" אמרתי "אתה?"
"אני בצבא" אמר "איך קוראים לך?"
"נוי… לך?" חייכתי
"רועי" חייך "נעים מאוד" קרץ לי
"אתה מבאר שבע או שסתם קפצת לפה?"
"לא אני גר פה… את?"
"גם גרה פה" חייכתי
"אה וואלה.. שומעת יש מסיבה ענקית אצלי בבית, היום בתשע, תבואי את והחברות שלך, גיל 17+"
"סבבה נבוא" חייכתי
מנקודת המבט של אוהד:
השעה הייתה שמונה והיה לי זמן פנוי אז החלטתי להתקשר לנוי.
"הלו?" היא אמרה כל כך התגעגעתי אליה
"יפה שלי.." אמרתי והדמעות חנקו אותי
"אהובי!!!" צעקה לי באוזן "אתה לא מבין כמה התגעגעתי אליך!!" אמרה
"אני יותר.. אין לך מושג" אמרתי
"מתי אתה יכול לבוא?"
"בשבת אנחנו נהיה ביחד כל היום" אמרתי וחיוך מפגר עלה על פני
"אני מחכה!!!"
"גם אני… את עושה משהו היום?" שאלתי
"אני ורותם יוצאות לאיזה מסיבה" אמרה
"בלי שטויות" אמרתי בדאגה
"אל תדאג" אמרה "תעביר לי את הזמן אני בינתיים מתארגנת" אמרה והמשכנו לדבר שעה שלמה על מה שעברנו, היא העלתה תמונה לאינסטגרם 'השלמת פערים עם אהובי…' ותמונה שלנו ביחד.
"תשכח מימנה כבר!" מישהו נכנס בצעקה לחדר, זאת הייתה לירון
"מה את רוצה מימני לירון?!" צעקתי
"אותך, עוד לא הבנת?" אמרה וסידרה לי את המדים
"אני עם נוי תפסיקי" אמרתי והרחקתי אותה.. אבל היא התקרבה שוב.