סיפור

\\\'\\\'זה לא כמו בכל יום, עד לפני שנה הכל היה אחרת, היום זה בית חדש, בית ספר חדש, עיר חדשה, ארץ חדשה! אמה מתהלכת לה על המדרכה מביטה לצדדים ובוחנת את העיר החדשה. בהגעתה לבית הספר חששה מצחקוקי ילדים מאחוריה גביה, ריחולים… אך, הרושם הראשוני שחשבה היה מוטעה לחלוטין \\\'\\\'אל תדאגי זה בית ספר שוכן שלום\\\'\\\' היא נזכרה בדברי המנהל, בזמן שהסתובבה ובחנה סביב, היא כבר הספיקה להכיר חברה, ולאחר שניות ספורות גם חבורה. אמה – הילדה בעלת השיער המוזהב והעיניים הגדולות והכחולות, שעברה שנים קשות משום שהיא יפה, עכשיו מאושרת.\\\'\\\' התחלתי לקרוא את הסיפור עד שהתקשרו אליי. זאת הייתה מיה, חברתי הטובה.
\\\"הלו?\\\" שאלתי והיא החזירה את אותה התשובה. התחלנו לשוחח עד שאמרה שהיא חייבת לדבר איתי דחוף. בלי לחשוב פעמיים נעלתי נעליים ורצתי לביתה שלא היה רחוק מביתי. \\\"תרמנו\\\" אחיה אלירן אמר כשראה אותי. \\\"מצחיק\\\" אמרתי ונכנסתי פנימה…