קריאה | 5(אורינוש)
היא….. פאק.
אני מנסה לגעת אבל המגע לא נתפס. היא מחייכת. היא מנסה לגעת. מגע קר, כמעט כמו משב רוח שנייה לפניי שהטל מחליט להמטיר.
"את… זאת את, אורין?" אני שואל. אני בולע רוק, שוב הגוש ההוא בגרון. אורין.
היא מהנהנת בתור כן. היא לא זזה ממקומה מאחורי הכורסא. אני מגרד את ראשי, חושב מה לעשות אבל לא הכל הכי עובד.
"למה אתה צריך לחשוב מה לעשות? ספונטניות… יותר מוערך." היא זורקת את המשפט לאוויר, כאילו שהיא מבינה אותו. היא צוחקת. היא זזה מאחורי הכורסא.
אני מביט בה מזועזע.
שמלתה שנדמית ככותונת מוכתמת בדם אשר הכריש מזמן .
חור. קרע, בגופה. אני לא יכול להוריד את העיניים, מה שגורם לה לחייך חיוך מתוק.
היא מתיישבת על הכורסא. היא מסתכלת עליי. לא נותנת למילה נוספת להרטיב את הייבוש שהעניקה לי.
"למה דווקא עכשיו?" אני שואל ומרצין. אני זז קצת באי נוחות. היא מנידה בראשה ומושכת בכתפיה.
"בירח מלא אני מופיעה, ובירח מלא-" אני קוטע אותה.
"את יכולה לחזור לחיים?" אני מגרד את ראשי ומשתדל לא לנעוץ מבטים.
"כן. אתה התקווה היחידה שלי, אבל לא אכריח אותך" היא מצהירה. אני נושם עמוק.
"כמה זמן יש לי לחשוב על זה?" אני שואל, קולי צרוד.
"עד הירח המלא הבא" היא עונה.
ברוגע.
שלווה.
כאילו חייה לא תלויים על ההחלטה הזו.
כאילו חייה לא תלויים בהחלטה הזו.
תגובות (5)
מושלםםםםםםםםםם כווול כךךךך!!!







אני מכוווורה לסייייפורים שלךךך ולכתייייבה המדהיייימה שלך!!
תמשיכייייי כמה שיוווותר מהר זה מוווושלםםםם
תמשיכיייי
אני ערפדית? רוצחת? רוח רפאים? האניו (חצי שדה)? משהו?
והווו המשך ~
הוווהוו זה מהמם!!!
תמשיכייי ♥♥
ממשיכה אהובותייי 3'>