שומר הראש שלי – פרק 17

אד צחק ולא הפסיק לצחוק בזמן שאני ישבתי מרוגזת על הספסל .
"איך היא תפסה אותך !" קרא אד והמשיך לצחוק . הייתי עצבנית עליו, איך הוא מעז לצחוק בכלל ?!
"תשתוק !" קראתי בכעס והוא רק כאילו התקטן והמשיך "אוווו … פגעתי בך .. אני מצטער " אמר ונעלם .
"לאא ! אד ! תחזור ! … " הרגשתי שהדמעות באות לי, הייתי פעמיים בבית חולים, אד נעלם לי עכשיו, ואני מרגישה שאני חייבת חופשה, פשוט חייבת ! .
– – – – – – – – –
המסיבה של לוצ'יה בוטלה סופית,
לוצ'יה לא תוכל לעשות שום פעילות במשך חודש, וזה דיי לא שווה …
כריס עדיין עוקב אחריי ומנסה למצוא רגע להרוג אותי,
אד ממשיך לצחוק ולצחוק,
ואני ממשיכה לדפוק את הראש בשולחן שוב ושוב .
"גברת קלייר, האם תרצי לשתף אותנו במה שאת מגלה כשאת דופקת את הראש בשולחן ?" נשמעה קולה העדין – כעסני של המורה למתמטיקה שלי, נירה .
"אמממ … האמת שכלום, השולחן דיי קשוח כלפיי " מילמלתי וכל הכיתה פרצה בצחוק ואפילו אד בראשי . "גברת קלייר, צאי מכיתה זאת ומיד !" קראה נירה ואני קמתי ויצאתי מהכיתה לפי רצונה, והתיישבתי על הספסל שמול הכיתה .
"מה את מגלה כשאת דופקת את הראש בשולחן ?" חיקיתי את המורה למתמטיקה ופתאום היא הופיעה מולי ואז צרחה "לחדר המנהל, מיד !!!" .
– – – – – – – – – –
היום שלי נעשה גרוע וגרוע יותר וזה דיי מעצבן . הלכתי למנהל, וקיבלתי סוג של "עונש" כזה, ותנחשו מהו – אני צריכה לנקות את כל השולחנות שלנו, במשך כל השבוע, וזה נורא ! זה לא עבודה בשביל הידיים המדהימות שלי ! .
בדרך הבייתה דיברתי קצת עם אד:
"מה דעתך על העונש שלי ?"
"כנראה הגיע לך"
"אד !"
"מה ?! אבל אני מסכים עם עצמי !"
"אתה מעצבן לפעמים אתה יודע ?"
"אמממ לא אבל תודה שאמרת לי, אני אשתנה לטובה, את תראי !"
"טוב … אני עייפה, באלך ללכת לקנות גלידה ?"
"אני בעד !"
וכך הלכנו לקנות גלידה :)