שומר הראש שלי – פרק 2

"היי חנומית !" שמעתי את קולה של לוצ'יה וחברותייה מאחוריי כשהלכתי לארונית שלי. הסתובבתי וצעקתי לה "תעזבי אותי לוצ'יה . אין לי כוח לריבים ואני יודעת שאין לי בן זוג לנשף לא צריך להזכיר לי !" .
כל חבורת הבנות התחילה לצחוק ולי לא היה אכפת, פתחתי את הארונית בכעס וניסיתי להתעלם מהן . שמעתי רשרוש שקית מאחוריי, אבל לא הסתובבתי כדי לראות מה זה . סגרתי את הארונית באנחה ואז הלכתי אחורה ופתאום שמעתי קול של פלוץ . פתאום כל המסדרון השתתק וכל העיניים היו עליי, ואז אחריי שכולם קלטו מה קרה, הם התחילו לצחוק ולצחוק והבנתי שזה היה תכסיס של לוצ'יה לפי החיוך על פנייה.
– – – – – – – – –
אין לי בן זוג עדיין לנשף ואני דיי מודאגת . למרות שכמו שאמרתי לכם – אני לא מאוהבת באף אחד וזאת האמת . לוסי לא הגיעה היום לבית הספר אז ישבתי לבד וקשקשתי משהו במחברת . 'למה את יושבת ולא עושה כלום?' שמעתי פתאום קול מוכר בראשי . התעלמתי מזה והמשכתי לקשקש משהו במחברת . פתאום כשהסתכלתי על הקשקוש שלי הוא כבר לא נראה כמו קישקוש, אלה כמו מלאך . דיי חיבבתי את המלאך הזה, הוא דיי חמוד והייתי דיי רוצה שהוא זה שיילך איתי לנשף החורף . רק שזה בסך הכל ציור שאני ציירתי והתאהבתי בו . נאנחתי ונתתי לדמיוני לדמיין את המלאך שלי לידי, מחייך, צוחק ו-
רגע אחד,
המלאך הזה נורא דומה למישהו ….
אני יודעת למי !
לאותו נער עם שיער חום, עיניים חומות וחיוך רחב מהחלומות שלי ! אני מאוהבת בנער החלומות שלי !!
אעאעאעאעאעאעאעאעא ! אני מטורפת .
"ציור יפה" שמעתי קול מעליי. זאת לא הייתה לוצ'יה אז לא היה לי טעם לפחוד. הרמתי את מבטיי לראות מי זה . " היי קוראים לי כריסטיאן, אבל את יכולה לקרוא לי בקיצור כריס, אני אוהב יותר את השם הזה " אמר כריס, הוא היה נער בכיתה המקבילה, עם שיער זהוב ויפה ועיניים כחולות, הוא היה לבוש בטי שירט קצרה ובמכנס ג'ינס קצר וחייך אליי . "היי, איך נכנסת לכיתה ?" שאלתי כמו מטומטמת . " דרך הדלת …" מילמל כריס מבולבל . "אתה באמת חושב שהציור שלי יפה ?" שאלתי אותו והוא רק הינהן כסימן לכן . "תודה" אמרתי והרגשתי איך אני מסמיקה . "תראו תראו " שמעתי את קולה של לוצ'יה הלעגני . "סברינה מסמיקה בגלל בן !" קראה גליה וכולן צחקו צחוק לועג שכזה . כשלוצ'יה התקרבה והבינה שזה כריס היא קראה "כריס אל תהיה ליד הנערה הזאת, היא אפילו לא נערה, תתרחק ממנה היא חתיכת מפלצת" אמרה לוצ'יה והוציאה לי לשון והוציאה את כריס בגרירה יחד עם כל הבנות החברות שלה מהכיתה. כריס הסתובב והחטיף לי מבט של "אנחנו עוד נדבר" ואני הינהנתי .
– – – – – – – – –
נראלי שאני מאוהבת בכריס . הוא כזה חמוד והוא אפילו החמיא לי.
כל אחריי בית הספר כשהלכתי הבייתה חשבתי עליו ועל כל מה שקרה היום, ניסיתי לדמיין איך אני משנה את השיחה שלנו, וגם דמיינתי אותו מזמין אותי לנשף החורף . אבל ידעתי שזה בחיים לא יקרה כל עוד לוצ'יה נמצאת בסביבה . כשהגעתי הבייתה צילצלתי אל לוסי כדי לספר לה הכל .
"היי, זאת לוסי ?"
"כן זאת כן" מילמלה לוסי אל תוך השפורפרת בקול צרוד . "מה קרה לך?" שאלתי אותה כששמעתי את קול הצרוד .
"טוב אמממ … קוראים לזה לקבל דלקת גרון וכאבי ראש וחום" מילמלה לוסי. "א-הה הבנתי . תשמעי, מי זה כריסטיאן מהכיתה המקבילה ?" שאלתי את לוסי . ידעתי שאם אני אשאל את לוסי היא תדע לענות לי, כי היא יודעת כל דבר שקורה בשנייה שזה קורה . "אומייגד ! כאילו ברור ! הוא הבחור הכי חתיך שיש ! אויי אל תגידי לי ! הוא נישק אותך ?! החמיא לך ?! משהוו ?!" פתאום חזר אלייה הקול והיא התחילה לנחש ולנחש . "אמממ … החמיא לי על ציור" מילמלתי . "טוב זאת התחלה טובה" אמרה לוסי ונשמע קול אנחה ממנה . "לכי לישון אני בטוחה שאת עייפה" אמרתי לה והרגשתי שהיא מהנהנת ואז נשמע פיהוק "אההה כן, טוב חלומות פז סברינה" מילמלה ואני חייכתי לעצמי "ביי ותחלימי כמה שיותר מהר".
וככה נגמרה השיחה .