שיר הערש שלי

פתאום ברחש של לילה הקשבתי לקולן של המרצפות, והן היו נוקשות. נקישה הססנית ועוד כמה, וזהו. מידי ערב המתנתי לבואן. במתינות והתמדה השמיעו את קולן של שוכני הלילה על יד דלתי ב'מינוסים' – כך קראו השכנים לקומת הדירות התחתונה. – בין צלילי האדווה השקטה שישנה רק בתחתית, מישל מי התהום מנסים לנבוע או מחילותיהם הסמוכות של המתים רוחשות פעילות לילית, באותה דממה שקטה שמעתי את הנקישות האחידות, המסתלקות ונשמעות למרחוק עד שהיו מתאיידות לבסוף. התמכרתי להן בחורפים ונרדמתי איתן בבדידות הן היו לי כבר הקפה של הלילה או העיתון של סוף השבוע, סעדתי איתן את ארוחות הערב המאוחרות וכתבתי להן שירים. מעולם אז לא תמהתי מי הן ומנין. כך ידעתי ששאלות לא שואלים ואם נותנים אז לוקחים.
ביום או יותר נכון בלילה שבו השקט לא הופרע, הבלטות שתקו בקומה שלמטה וגיליתי שאני מייחל לברכת הלילה טוב שלי מתגלגל מצד לצד, נפלה בי ההכרה ויצאתי לעקוב אל מקור הקול.
וזו בעצם תחילתו של סיפור אהבה.
כי בחוץ, התברר, בשעות הקרות והשקטות, הייתה זו שכנתי, בעלת הדירה הקטנה שבפינה. "צריפית" היו ילדי השכנים מלמעלה קוראים אחריה, אולי כי החדרון שלה לא גדול היה מצריף או סתם כי ילדים הם. בודדה הייתה, לבדה יוצאת ולבדה נכנסת. רוח של מסתורין אפף את צעדיה ועיניה שהיו תמיד בגוון אדום מאמץ, היו מושפלות כאילו מנסות להיעלם. לפעמים בצהרים החמים בשרבי הקיץ הייתי רואה אותה בחצר המשותפת שם תלתה ציורי שמן על בד לייבוש. מגעה עם התמונות היה כה שובה ומרתק ערבוביה של יופי אלוהי ואנושי עם מבטה האוהב. נדמה היה שמצאה נחמה בין קשקושי הצבעים. "האמנית – הלחנתי לה אז שיר – בין כתלי הגוונים, כמו ציור זוהר בין כתמים". מעולם בזמנים ההם תחת שמש של תמוז קופחת עת תלתה יצירותיה לא ראיתיה נגועה או מוכתמת בכתמים וצבעים בגדיה היו תמיד מוקפדים כמו בסרט על המקרן. אבירה בודדה.
בלילות – הבנתי – כשנהמת הארץ שרקה הייתה צריפית האמנית נפקדת ברעד של בדידות. ביתה שברירי היה, לא סיפק חמימות. הייתה יוצאת לחפש את הגבר הקרוב שיגן ויסוכך עליה. עד דלתי ניגשה אך להעז לא העיזה לדפוק. רגעים של היסוס והייתה חוזרת אל חשכת המסדרון המפריד. ונקישות צעדיה נקשו מרחוק מתערבלים בהמיית החושך.
בלילה שאחרי אותו ערב, הרוחות שרקו המים געשו וצריפית מצאה את דלתות ביתי וליבי פתוחות. ורק רחש של לילה תמה, להיכן נמוגו הנקישות העדינות בקומת המינוסים הבודדה.
זו הייתה סיפורה של אהבה.