שכונה פרק 19
נותרנו מחובקים,לא רוצה לעזוב שלא ישתחרר לי בין היידים ויחזור אל הגבול.
"אפשר?" עמדה ירין בכניסה לחדר. פנייה שמוטות, ענייה אדומות ושפתייה נפוחות מבכי
"מה קרה?"קפצתי אליה. היא ניגבה דימעה קטנה שנותרה על לחיה
"יריני" עדן אמר את שמה וחיבק אותה חזק
"נפרדנו"אמרה ופרצה בבכי
"מה למה?"שאלתי,עדן התנתק מהחיבוק והושיב אותה לידו במיטה
"הוא…בגד בי הוא זרק קשר של חודשים"אמרה
"בגד?" שאלתי המומה
"כן הבן זונה הזה הלך לאיזה זונה מהביניין שלו" אמרה והצביעה על איזה שהוא כיוון
"ריני" אמרתי וחיבקתי אותה חזק. אני כל כך מבינה אותה.
"לילי"השיבה בקול חנוק מדמעות
"דודו?" סוף סוף התעורר עדן
"כן" השיבה בשקט
"עכשיו אני אלך אני לא מאמין..רק יפול לי לידיים.." התעצבן וקם ממקומו
"עדן לא" הסתכלתי עליו במבט של תירגע. יש לו דם חם בשנייה מחממים אותו וגם בשנייה הוא נרגע
"טוב"נשם וחזר לשבת.
"רוצה אני ידבר איתו?" שאלתי
"אין מה לדבר,זה נגמר"אמרה בעצבים
"איך זה קרה?" שאל עדן
"לא יודעת פשוט..פשוט ככה רבנו בקטנה והוא אצר שהוא רוצה להירגע והלך לבית שלו,אחרי רבע שעה הלכתי אליו כדי להתנצל ו..הוא והשרמוטה התנשקו ליד הדלת שלו"אמרה בעצבים
"בן זונה"לחשתי
"בלי קללות"הרים עדן את קולו
"אני..מה שאני רוצה זה רק לשכוח אותו"מילמלה ושמה את ראשה בין ידייה
"את לא תצליחי גם אם את רוצה"אמרתי לה
"את צריכה ללמוד לשחרר,תזרמי אפילו אם את חושבת עליו זה בסדר זה לא פסול"הסברתי
"פאק"לחש עדן לאחר שהסתכל לפלאפון שלו
"מה קרה?"הרמתי לו מבט
"המפקד"אמר ורץ לחדרו
"ריני" אמרתי את שמה בקול ילדותי כמו פעם. כי כשהייתי קטנה לא יכולתי להגיד ירין ברור
"לולי"אצרה בשקט "קשה לי" אמרה והסתכלה עליי סוף סוף. כמו שני נחלים מלאים ענייה לא התעייפו מלבכות
"יש לי תרופה מצויינת"אמרתי בחיוך תחמני. הלכתי למטבח משאירה אותה בחדר,לקחתי גלידות,פופקורן והכנתי גם פאנקייק.
הסתכלתי בשעון וראיתי שיש שעה עד שיכנס שבת אז הזמנו בוי או די 'שקרניות קטנות' וראינו ביחד בחדר שלי.
•אחרי רבע שעה•
"אל תאמיני לו"צעקה ירין לדמות בטלוויזיה
"יש לך שריטה אה?" שאלתי וזרקתי פופקורן קטן עליה
"כניראה זה עובר בתורשה"אמרה וזרקה גם עלי
"עליי זה דילג"אמרתי. מפה לשם הגענו למלחמה של אוכל.
"שומעת?"אמרתי לאחר שלא הפסקנו לצחוק
"כן"השיבה
"תזכרי את המשפט הזה תמיד,הוא עזר לי לצאת מהבוץ שאת נמצאת בו עכשיו"אמרתי
"איזה משפט?"
"כל הבנים הם זבל,רק צריך לחפש בפח הנכון" אמרתי בחיוך
"יפה יפה"אמרה
"למה ככה?" שמעתי קול מוכר, אותו קול שגורם לצמרמורת לעבור בגופי,לפרפרים להשתולל, לרעידות ברגליי ורק לצורך לנשק אותו.
הסתובבתי לעבר הדלת והוא נשען שם על המשקוף. חתיך מתמיד.
"זאת האמת"אמרתי וסימנתי לו להתקרב,העפתי במהירות כמה פירורים של פופקורן לריצפה
"היא צודקת" אמרה ירין בפה מלא מה שזה לא יהיה והצביעה עלי
"מה קורה?" שאל ונישק לשפתיי נשיקה קטנה
"מצוין" השבתי בחיוך "מה זה? יש לך ריח מוזר" החיוך נמחק מפניי.
הסנפתי אותו שנית וזה היה בושם של נשים,לא שלי זה בטוח
"על איזה ריח את מדברת?" שאל "טוב יש משהו לאכול?" שאל והעביר נושא. התחלתי להרגיש מוזר. הקינאה שטפה את גופי ונדפה ממנו. אתה פאקינג משקר לי בפרצוף?
"קח" הגשתי לו פאנקייק בצלחת. רעידות התקיפו את גופי. רציתי לבכות ,לצעוק ,לברוח.
"טוב אני ישאיר אותכם לבד"אמרה ירין ויצאה מהחדר. ותוך שנייה חזרה שוב ולקחה את הצלחת של הפופקורן ויצאה בשקט.
מרוב עצבים לא שלטתי על עצמי ולא יכולתי לעצור את עצמי.
לקחתי את הצלחות והעמסתי אחת על השנייה
"יעל" אסף אמר את שמי..הפעם זה גרם לתחושה של קיא
"יעל"אמר שוב ותפס את ידי בחוזקה כשבאתי לצאת מהחדר עם הצלחות.
"אל תיגע בי" אמרתי ואפילו לא הסתכלתי עליו. רציתי לבכות וניסיתי..באמת שניסיתי להחזיק אותם בפנים.
"מה יש?" שאל מעט עצבני
"תעזוב אותי,צא מהבית שלי"אמרתי בשקט בקול מאיים.
"יעל"אמר את שמי בעצבים וגרם לי להסתכל עליו, עניי נצצו והדמעות התחילו לנזול ולמלא את לחיי
אסף לקח את הצלחות ושם אותם על השולחן והחזיק את ידיי חזק שלא אברח,אני אברח?אני? הוא זה שברח הרגע אני זאת שצריכה לתפוס אותו ככה
"לולי בחיים לא ראיתי אותך מקנאה ככה"אמר וחיבק אותי, חיבקתי אותו בחזרה ונתתי לעצמי רשות ךבכות על הכתף שלו..
אספי אתה לא מבין כמה שאני מכורה,התמכרתי אלייך בצורה מטורפת. אני אוהבת אותך,ואתה אותי?
תגובות (1)
עוד פרק!!!!!!