שכונה פרק 21

"אההה" צעקה נפלתי מפי.מצמצתי מספר פעמים כדי להבין איפה אני. קמתי וישבתי על המיטה.
"פאק" לחשתי כשהבנתי שזה היה עוד סיוט.
"את בסדר?" קולה העייף של ירין נשמע
"אה..כן" לחשתי.
"זה כבר הסיוט השלישי שלך השבוע"אמרה ועברה למצב ישיבה.
"זה בסדר אל תדאגי" לחשתי "תחזרי לישון".
"טוב..לילה"אמרה
"לילה".
הסתכלתי בממיר והשעה הייתה שלוש בלילה או בבוקר?
ניסיתי להבין מה קרה לפני שהלכתי לישון,הייתי בגג עם אסף ואז..
-פלאשבק-
"אסף"אמרתי את שמו,התנתקתי מהנשיקה הנעימה הזאת
"לולי"אמר וליטף את הלחי שלי שנית
"די אסף,בקושי יום אנחנו ביחד ואני מרגישה שאתה מסתיר משהו"הסברתי
"את צריכה להבין אותי ש.."
"לא לא לא אסף,אתה צריך להבין אותי,להבין איפה אני עומדת..אתה הלכת עם הפוסטמה הזאת ונעלמת לחצי יום ואתה מתנהג כיאילו כלום לא קרה". הצאתי כל העצבים שלי ויחד איתם הרגשתי את הדמעות זולגות.
"יעל" אמר את השם שלי והתקרב אלי והמשיך ללטף את פני ברכות
"די אסף" הזזתי את ידו ממני
"כשתחליט שאתה כן רוצה לשמור על הקשר שלנו תספר לי מה קרה"אמרתי והשארתי אותו על הגג.
ירדתי במורד הסולם,נאבקת בדמעות ונכנסת לבית. אח של אסף אדם כבר הלך,התאומים ישנים וההורים בחדר.
הלכתי בהמהירות לחדר שלי ונפלתי על המיטה בדמעות,נקברת בין הסדינים וראשי טמון מתחת לכרית שסופגת כל יום דמעות חדשות
-סוף פלאשבק-
קמתי מין המיטה,אירועי אתמול נחקקו במוחי.
מזגתי מים בכוס ושתיתי,ראיתי שהנרות של שבת עדיין דולקים בקטנה.
ישבתי על הכיסא במטבח ומהופנטת מאור הנרות.
"ה' אם אתה שומע אותי?" מילמלתי לאוויר
"תעזור לי" לחשתי שנית
"אתה יודע כמה זה קשה לחיות בעולם הזה? אתה יודע שכל לילה אני מתפללת אלייך שתעזור לי..שתעזור לי בדבר אחד' לחשתי לאור הנרות ודמעות חונקות את גרוני
"תעזור לי להיות מאושרת" מילמלתי בשקט.
"לפעמים אני חושבת שהדרך היחידה זה להתאבד" שמתי את ראשי על ידיי מרגישה את העייפות עוטפת אותי
"אבל אני נזכרת במשפט של אבא" ממשיכה ללחוש כמו מטורפת חסרת תקנה
"אם מתאבדים,לא מגיעים לגן עדן, אני רוצה להגיע לשם" דיברתי בלחש לנרות
"אז ה',לא בא לך לעזור לי?" שאלתי לאחר כמה דקות
"תעזור לי לשמוח ולהשאיר את החיוך האמיתי על הפרצוף"מילמלתי
"בבקשה" נרדמתי לשינה ערבה.
•••
"יעלולו מה קרה?" שמעתי קול מעורפל
"ששש..תנו לישון סעמק" מילמלתי בעצבים והמשכתי לישון.
הרגשתי חום עוטף את גופי,פתחתי את עיני מעט והפרצוף של אבא שלי היה שם,מחייך אלי
"תחזרי לישון בובי" לחש ועצם את עיני עם ידו הגדולה.
•••
"אהה" פיהקתי פיהוק קולני. פתחתי את עיני והייתי בחדר שלי על המיטה
"ללי ללי" שתי התאומים העירו אותי
"מה השעה?" שאלתי, הם רצו לממיר של הטלוויזיה וזרקו מספרים לאוויר.
קמתי מין המיטה בעייפות והלכתי למקלחת. שטפתי את פניי במים קרים וציחצחתי אותם.
הלכתי למטבח והכנתי לעצמי נס גדול וכמה עוגיות.
לקחתי לחדר שלי ולקחתי את הספר שלי והתחלתי לקרוא.
בשבת בבוקר אני אוהבת לקרוא עם נס טוב..זה מרגיע.
"מה שמעתי המיטה לא נוחה לך?" ירין נכנסה לחדר והלכה למיטה שלה.
"אה?"שאלתי בעודי שקועה בספר
"לא יודעת,אבא מצא אותך במטבח ישנה על השולחן" הסבירה וצחקה מעט. לא עניתי לה הספר הזה מרתק
"אי אפשר לדבר איתך אפילו" התחננה לצומת לב
"טוב מה מה?" שאלתי וסגרתי את הספר
"את רוצה לספר לי מה קורה איתך?" שאלה ושכבה על הבטן כשידה מחזיקות את ראשה
"לא קורה כלום"אמרתי ולקחתי לגימה מהנס
"טוב יעל,יש לך סיוטים"אמרה כיאילו שזה דבר רע
"ו.."המשכתי אותה
"טוב הציניות שלך מעצבנת אותי,מה יש לך על הבוקר" אמרה ויצאה מהחדר,אוקיי דרמתית..