שכונה פרק 25 *מעט סוטה*

"אני אוהב אותך" לחש
"תפסיק להיות קיטשי לעזאזל" התנתקתי מהחיבוק
"תפסיקי להגיד לעזאזל" חיקה אותי.
באתי להגיד משהו אבל דפיקות חזקות נשמעו מבעד הדלת העבה
"מי זה?" נעמד אסף והתקדם לדלת
"תפתחו זה אני". אסף פתח את הדלת בזהירות ועומר נכנס בסערה לבית
"מה יש לך?" שאלתי
"אתם לא מבינים מה הולך למטה" התנשף בכבדות
"תירגע" אסף שם את ידו על גבו של עומר
"תתקשרו לכולם שיבואו לפה דחוף"צעק
"מה ניראה לך עומר דבר עכשיו" צעקתי עליו גם
"תגידי את מטומטמת?תתקשרי" צעק. פחדתי אבל לא הראתי את זה
"עומר אני רצינית" "דבר עכשיו" צעקתי את המשפט האחרון
"יעל" אסף החזיק את ידי בניסיון להרגיע אותי
"מחפשים אותי" נשם עמוק
"מה מי?" שאלתי
"זה הא.." אמר אסף מפחד להמשיך את המשפט
"כן" לחש עומר,בחיים לא ראיתי אותו ככה.
תוך דקה כולם היו בבית כבר יודעים מה קורה, אני הייתי במטבח שותה מים קרים,לא ככה רציתי להעביר את השבת שלי.
"יעל" נועה ושיר התקרבו אלי
"תתרחקו" סיננתי בשקט בין שיני,ראשי היה קבור בין ידי הקטנות,העצבים משתלטים עלי ויכולתי לפגוע באנשים.
"בואי"לחשה שיר לנועה
"תכף אני באה" אמרה לה נועה,ראיתי מבין ידי ששיר הלכה לנוגה ואסף ובידיוק באו עוד כמה אנשים שחלק מהם אני מכירה.
"אז מה?" נועה שאלה
"נועה אני מבקשת" אמרתי לאחר שעברתי למצב ישיבה על הכיסא
"תלכי" הסתכלתי על ענייה הכחולות והרכות בהתחננות.
"יעל"צעקה מעט היא עזרה לי לקום וחיבקה אותי חזק. לאחר שניות אחדות חיבקתי אותה חזרה
"מצטערת,על הכל"לחשתי בשקט
"זה בסדר" התנתקה מהחיבוק..כל העצבים שלי פגים בשנייה אבל שמישהו לפחות יסביר לי מה הולך?!
•••
"אוקי מה התוכנית?" שאלה שיר,כולנו היינו במעגל סביב שולחן מרובע ועליו סירטוט של השכונה
"לא הבנתי מה עושים" קולו של גיל נשמע
"גם אני" אמרתי בקול
"עוד פעם להסביר?" התעצבן עומר
"כן עוד פעם" אמרתי בעצבים
"אוקי" אמר ברוגע "צחי וגדי כרגע לא ביחסים טובים.. הייתה תקרית של שתייה ו..הם פה,לא לבד" אמר
"מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי את השאלה שכולם רצו לשאול
"את זה" אמר ושם על השולחן קופסת איפור, מין הסתם של שיר.
עומר פתח את הקופסא הענקית והיא נפתחה לשני חלקים,הוא הרים כלפי מעלה ושבר אותם.
"מה אתה עושה?" שאל מישהו שאני לא מכירה.
עומר לא עונה,הוא פתח מכסה שחור נוסף נסתר ונגלה לשם סכינים מתקפלים,שני רובים,מלא קליעים וכדורים ועוד דברים משונים שאין צורך לפרט
"שיר מה זה" אמרתי
"העיקר כולכם אמרתם לזרוק את התיק איפור" ציחקקה
"זה לא תיק זה מזוודה" אסף אמר,וזה אכן היה.
•••
ידיי רעדו,הלחץ עולה הרגשתי שאני עומדת להתעלף.
לאחר שעומר הסביר לי לבד כמה זה חשוב לו להרוג אותם הסכמתי,הם עבריינים,הם אנסו את אחותו הקטנה. חייה של ילדה בת שלוש עשרה נהרסו ברגע אחד שנמשך כמו נצח.
הבטחתי לעצמי שמאותו רגע שאני עוברת דרך הדלת כל המחשבות יחלפו ואני יהיה בפוקוס.
הרגשתי את ידו הגדולה של אסף על הכתף שלי, הוא הסתכל עלי בדאגה ועיניו נצצו.
"את לא חייבת" לחש
"אני כן" אמרתי ונתתי לו נשיקה אוהבת על השפתיים
"תשמרי על עצמך"אמר לאחר שצעדתי לעבר המדרגות.
חייכתי אליו וירדתי עם נועה לפארק,איפה שהם מחכים.
"נועה" עצרתי אותה לפני שיצאנו מהבניין
"מה?" שאלה
"מצטערת,באמת" אמרתי
"אין לך על מה,עכשיו למשימה" אמרה וחיבקה אותי חזק
יצאנו מהבניין,צוחקות בקולי קולות שיסתכלו עלינו.
התקדמנו למכולת של יעקוב,אבא של אורטל. נכנסו בפנים כמו בתוכנית,קרצתי לאורטל שעמדה מאחורי הקופה.
"אז את באה אלי?" שאלה אותי נועה
"עדיף שתבואי את אלי אין לי אף אחד בבית ותוכלי לישון אצלי" אמרתי
כמו בתוכנים שני הגברים הגדולים נכנסו לחנות ובנתיים כל השאר לוקחים נשקים מאושר,זה יקח זמן ואנחנו פה כדי לעקב אותם
שמתי לי בשקית כל מיני חטיפים ושטויות
"מנה חמה צריך?" שאלתי את נועה,היא הייתה בצד השני של החנות
"ברור"צעקה בחזרה
"אקסל ובלו?" צעקה אלי
"כן" צעקתי והמשכתי לדחוף דברים לשקית
"היי בובה" אמר אחד הבחורים ונשען על המתקן של החטיפים
"היי" אמרתי בחיוך קלוש והלכתי לשתייה
"מה את רצה?" שמעתי את קולו המחוספס. עצרתי והסתובבתי אליו
"צריך משהו?" שאלתי בחיוך פלרטטני
"לא יודע" אמר ושם את ידו הענקית על יד הקיר
"את צריכה משו?" שאל
"אני יחזור אלייך עם תשובה" אמרתי והלכתי לאורטל המוכרת שאפילו חשבון לא יודעת
"הפ הפ הפ" ידו עצרה אותי
"כן?" שאלתי נושכת את שפתי התחתונה
"את יפה את יודעת?" שאל והוא ליטף את הלחי שלי, נגעלתי מכל מבט שלו ויותר נגעלתי מהנגיעות שלו. נשמתי עמוק ועשיתי את מה שצריך לעשות. כמה שזה קשה וכמה שזה כואב..חייבת!
"כן אני יודעת"לחשתי לאוזנו. הרגשתי את איברו הגדול נוגע בבטן שלי ומוחץ אותה. רציתי להקיא.. רציתי להתאבד!!
"חמודה" צחק,הוא היה שרירי,שזוף ועיניו תכלת
"אתה לא יודע כמה אני חמודה" לחשתי בקול הכי נשי שלי..בעלתי את רוקי בכבדות.
מהצד ראיתי את הגבר השני מנשק את הצוואר של נועה והיא נגעלת בידיוק כמוני.
"תיראי אותם" צחק הבחור שלידי
"כן אה" אמרתי ונגעתי בתנוך אוזן שלו..זה מה שמחרמן את רוב הגברים.
הוא הצמיד אותי אליו ונישק אותי והחדיר במהירות את לשונו אלי,פתחתי את עיני בתקווה שכל זה סיוט גדול. אבל טעיתי.
שני ידיו הענקיות תפסו בישבני והרימו אותי אליו. הוא הצמיד אותי לקיר,לא נתן לי לברוח ואני עליו מתפללת לה' שהם יבואו כבר.
תפסתי את העורף שלו והמשכתי לנשק אותו,הלב אמר להפסיק והראש אמר להמשיך.
הוא ירד לקו הלסת שלי ומצץ כל נקודה,התקפלתי מעט מכאבים ורציתי שיפסיק אך לא אמרתי כלום.
ראיתי את אורטל מסמסת וידעתי למי. רציתי שהיום יעבור כבר,למה השבת כל כך ארוכה
"אחח" מילמלתי
"כן תמשיכי" דחק בי,זה כאב בצורה מטורפת. הוא הפסיק עם הנשיקות והוריד אותי מעליו
"זהו?" שאלתי בהרמת גבה. הוא תפס בידיי בחוזקה והתקדם לאורטל.
הוא מילמל לה משהו באוזן והיא הלכה אל המחסן
"מה אמרת לה?" שאלתי בחיוך,הוא הרים אותי על הדלפק והעיף משם את מתקני הסוכריות.
"חרמן"לחשתי לו,רציתי להקיא את הנשמה,איפה הם?
הוא עלה מעלי,לא דיבר בכלל ונישק אותי בפה ארוכות.
לאט ירד לכיון החזה שלי,מזל שהלכתי לבית והחלפתי מהר בגדים.
"לא" לחשתי לו והסתרתי עם ידיי את החזה
הוא נישק אותי בפה וביד אחת הוא תפס את שני ידיי וביד השנייה פתח כפתור כפתור בחולצתי
"אל תבכי"מילמל לאחר שדמעה מלוחה ירדה על לחיי,רציתי להגיד לו להפסיק,אבל לא יכולתי..הייתי חייבת לזרום עד לסימן,עד לסימן שיגיד שאפשר להפסיק.
בבת אחת הוא שלף את החולצה ממני כמו מומחה והוא נישק אותי לאורך קו החזה.
הרגשתי שני רטטים של הפלאפון והבנתי שזה שתי הודעות,זה אומר שאפשר להחזיר לו.
הוא הוריד לי את המכנס ועזרתי לו כמובן
"כוסית" לחש לתוך אוזני. הורדתי לו את החולצה ואת המכנס וחייכתי אליו,למרות שהגוף שלו היה פצצה נגעלתי ממנו.
"הפעם אני למעלה" אמרתי ודחפתי אותו לעבר הדלפק,הוא חייך אלי ושכב שם מחכה לי שבוקסר עדיין עליו,ועלי הלבשה תחתונה
עליתי מעליו באיטיות ומקו התחתון אני מנשקת אותו עד למעלה
"אוחח" מילמל והתפתל ,זה היה כל כך דוחה רציתי למות
יד אחד מחזיקה את גופי כלפי מעלה והיד השנייה פותחת את המגירה מחפשת מחבת שהשאירו שם,דבר כל כך גדול ולא מוצאת.
"כן" עצם את עיניו. נישקתי אותו בפה והרגשתי שמעות חונקות את גרוני
סוף סוף מצאתי את המחבת ,בידיוק במזמן לפני שהתפשט.
"תגיד" ישבתי על ביטנו
"למה הפסקת?" שאל
"בשביל שתראה את הפרצוף האחרון שלי לפני שאתה מת" אמרתי ובשנייה דפקתי לו את המחבת בראש.
הוא נכנס לעילפון וכך גם החבר השני,שרק את השני עומר יהרוג בעצמו. כי הוא זה שאנס את אחותו
אורטל יצאה מהמחסן והחברה שהיו בחוץ ראו אותנו ובאו מהר,ישר התלבשתי וחיפשתי בעיני את נועה.
"לכי תחפשי אותה"אמרתי לאורטל והיא הלכה
לקחתי את המחבת והמשכתי להכות את הבחור.
הכל היה כל כך מהר,אסף בא מאחורי וחיבק אותי חזק,היו יריות ופתאום נשמע בום גדול,עשן התפזר מחוץ למכולת ואז שוב יריות, שוב צעקות של כאב.
ואז השקט..
השקט שמחורר את האוזניים,יצאתנו לבחוץ,הכל נראה כמו אחרי מלחמה,גופות על הריצפה העשן לאט מתחיל להתפזר,שכנים יוצאים לבחוץ,חלק בחלונות מבפחדים לצאת..ואני שתקתי, כמו השקט שהיה בחוץ.
רק הציפורים נשמעו מרחוק..ליבי דפק עדיין מהתראומה, שהוא נגע בחזה שלי ומישש אותו עד כאב.
"יעל" שמעתי קולות במעורפל,נפלתי ארצה..רק דמעות יורדות מעני ובמוחי התמונה שבא הוא נוגע בי.
הרגשתי ידיים חמות וגדולת,הכרתי את הידיים האלה. הוא הרים אותי עד לספסל הקרוב וישב לידי בשתיקה.
"אני כזה מטומטם"לחש לעצמו
"אני לא מאמין שהסכמתי לזה" צרח בכל כוחו הסתכלתי עליו,והוא עליי,ידינו משולבות אחת בשנייה
"מצטער" לחש ודמעה קטנה ירדה במחאד הלחי. הפעם הראשונה שבה הוא בוכה.
"תסתכל אלי" אמרתי בשקט
"אני רציתי את זה" אמרתי ונשקתי לפיו,הפה שאני כל כך אוהבת…