שכונה פרק 28

*נקודת המבט של יעל*
כל גופי כאב, הרגשתי את החום עולה וסחרחורות הגיעו מידי פעם.
"יפה שלי" אמר אסף והחזיק את היד שלי
"מה יש לכם לא קרה כלום" מילמלתי בשקט. רציתי לדבר בקול, אבל במקום זה יצא קול חלש וצרוד.
"חיים שלי" גיחח אסף "אני מצטער" הרכין את ראשו על ידי.
היו מחוברים לגופי מלא צינורות מלחיצים,היה לי כאבי ראש מטורפים ואפילו לא הבנתי מה קורה פה. היה לי מין משהו מוזר על הפה כמו בסרטים,ויוצאים ממנו אדים..הוא מסריח ברמות.
עצמתי את עיני מכאב,הכאב ששוב בא אל החזה, הכאב שלא מרפה. התפללתי לעבור את זה כבר. מחיתי דמעה זעירה שירדה וקלטתי על האצבע מין אטב כביסה לבן שמחובר לצינור זעיר
"מה זה?" שאלתי בעודי מתבוננת על הדבר הזה
"זה כלום יפתי,תחזרי לישון"שמעתי קול.. פתאום הכל היה מעורפל זה בא ברגעים ואז חולף..
•••
"התעוררת"שמעתי קול,פיהקתי בקולניות
"כן" הסתכלתי על הגבר שלי שעדיין מחזיק בידי
"כמה זמן ישנתי?" שאלתי
"שעתיים ומשהו,וגם ישנת באוטו איזה שעה" מילמל
"באמת?" שאלתי,אני לא אחת שישנה כל כך הרבה
"המשפחה שלך פה,לקרוא להם?" שרל
"כן"ביקשתי. הייתי לבד בחדר,הסחרחורות כבר חלפו והרגשתי הרבה יותר טוב
"ילדה שלי"נכנסה אמא עם עניים אדומות ושפתיים נפוכות.
"מאמו" אמרתי בקול זעיר. היא התקרבה לחיבוק מוחץ ולא עזבה
"לילי את מטורפת?" ירין נכנסה "מהיום את מתחילה לשתות כל דקה מצידי תיהי בשירותים יום שלם מרוב פיפי" צעקה עלי
"אין בעיה"הסכמתי איתה והוספתי צחוק קטן. אני לא רוצה לעבור את הסיוט הזה שוב.
"ידעתי שהאוכל פה לא משהו אז קניתי לך על הדרך" הוציאה מתיק בד קטן מנת שווארמה
"יאיי תודה" שמחתי,עברתי למצב ישיבה על המיטה וטרפתי את המנה.
"זה מהגרוזיני" הוסיפה
"טעים" חייכתי
"מישהי פה קמה על הצד הרעב" עדן נכנס
"היא תמיד רעבה" נכנס אחריו אבא
"שתקו אתם"לחשתי ונגסתי שוב בבגט שעמוס כל טוב.
"איפה אסף?" שאלתי, וניגבתי מעט את הפה
"בחוץ בשירותים בטח" אמר עדן
"קחי" הושיטה לעברי אמא בקבוק ענבים ושתי בקבוקי מים קטנים
"את מסיימת את כל זה עוד היום" השיבה בדאגנות
"כן קפטן" אמרתי ופתחתי את הענבים.
"אני רואה שאת נהנת"נכנסה האחות
"קחי אותם ממני" לחשתי לה
"קודם נראה מה מצבך" אמרה בחיוך,התחלתי לחבב אותה.
היא בדקה את הנשימה,דם,ריאות וביקשה דגימת שתן.
"עוד משהו?" שאלתי המומה
"זהו בנתיים" גיחחה
"בנתיים" לחשתי לעצמי..לקחתי נשימה עמוקה ומודעת שהיום לא נגמר.
הנחתי את החצי מנה הלא גמורה בשולחן קטן, והנחתי את ראשי על הכרית
"תשתי עוד"האיצה בי ירין,גילגלתי את עיני ולקחתי עוד לגימה מהמים הקרים.
לאחר מספר דקות אסף הביט מעבר הדלת
"אסף" אמרתי את שמו והתמתחתי על המיטה
"יש אנשים שרוצים לראות אותך"חייך ,חייכתי אליו בחזרה למרות שלא הבנתי מה הוא רוצה מחיי.
בצעדים מהירים כמעט כל מי שאני מכירה, ילדים מהשכונה ומהמקיף,חלק שאני לא מכירה ופתאום הכל צפוף
"יעל"צעקו את שמי,התנפלו עלי בחיבוקים ואני רק חייכתי זה היה הזוי
"מה קורה?" שאלתי בנימוס
"הפחדת אותי" צעקה שיר הקטנה,היא דחפה מספר אנשים והגיעה אלי
"לולי"צעקה ועטפה אותי בחיבוק חזק
"שירי"חייכתי
"מה איפה עומר?" שאלתי לאחר שהבנתי שהוא חסר
"הוא לא רצה לבוא" אמרה שיר ללא טקט ושיחררה את גופי.
"מה?" שאלתי בשקט "אתם עובדים עלי?" שאלתי. אסף התקרב אל הצד של המיטה והתקופף מעט
"הוא..הוא אמר שהוא לא יכול"לחש
"מה לא יכול?לבוא לראות אותי?" שאלתי,דמעות עומדות לפרוץ ואני מחזיקה אותם בפנים.
דווקא הבן אדם שאני רוצה שיבוא,לא בא. אני הייתי בשוק ממנו ונפגעתי מאוד.