שכונה פרק 31

~פגישת מחזור מחודשת~
ידו הגדולה של אסף פתחה את הדלת וידיו השנייה החזיקה באגני ומשכה אותי אליו.
הפרפרים בבטן התעצמו,הלב שלי ניתר לירח ובחזרה רק מהמחשבה שאני יעשה עם אסף אהבה.
אני כל כך פחדתי,פחדתי שהוא יראה את הגוף הממוצע שלי וילך..הוא יראה שאני לא מיוחדת כמו שהוא חושב ואני שוב אשאר לבד.
"תיכנסי" דיבר בשקט,ידו עדיין כרוכה סביב גופי הקטן ונכנסו ביחד אל הבית
"היי" ישב על הספה הדמות שפעם כל כך אהבתי ובבת אחת גרמה לי לשנוא אותו.
אושר,מילה של כיף,שימחה והנאה,הפכה רק לאכזבה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי כאילו זה הבית שלי
"פה בבית או פה בשכונה?"שאל בהתגרות,הוא קם ממקומו והתקדם לכיוון שלנו
"פה בכלל" התעצבנתי
"אני הבאתי אותו לפה" אסף קטע את הדיאלוג. אם אפשר לקרוא לזה ככה. אסף הניח את ידו הגדולה על הכתף שלי והסתכלתי עליו במבט של 'כדאי שתוריד מהר את היד לפני שאתה חוטף'.
"אני..א" גימגם אושר,הסתכלתי עליו בחזרה,סרקתי כל סנטימטר בגופו,את החולצה השחורה שצמודה לגופו ורק מבליטה את ששת הקוביות שלו,את הג'ינס המשופשף שמתאים בידיוק לגזרה שלו, את שיערו הפרוע שנראה יפה יותר מתמיד..הוא היה נראה טוב,אבל לא טוב מספיק.
"אני ישאיר אותכם לבד" זרק לאוויר אסף את השורה שהרתיחה אותי מעצבים,הפנתי את מבטי בחזרה אליו והוא חייך אלי ולא חשף שום שן, נשק לראשי נשיקה קצרה ויצא.
נשמתי עמוק,גילגלתי את עיני וישבתי בספה מחכה שאושר ידבר כבר!
"כמה שאת יפה" סרק את גופי גם כן
"נחמד לשמוע" חייכתי חיוך מאולץ
"התגעגעתי" עמד מולי
"אוקי" השבתי,אין מצב שנחזור לאחר מה שהוא עשה לי.שום מצב!
"מה אוקי?" שאל טיפה בעצבים
"אוקי" צעקתי עליו,קמתי ממקומי בידיעה שהשיחה לא תוביל לשום מקום. ולחשוב שלפני כמה רגעים חשבתי שאני ואסף ניהיה פה לבד.
"תעצרי אני רוצה לדעת איך את מרגישה" נעמד מולי
"זוז" אמרתי לא מסתכלת לתוך עיניו
"יעל" גער בי
"מה אתה רוצה מה? אתה בא לפה לאחר שהייתי בבית חולים ואתה רוצה להחזיר אותי לשם? לגרום לי שוב התקפת לב" צעקתי עליו
"על מה את מדברת" גיחך לעצמו
"לא סיימתי" הסתכלתי לתוך עיניו הכחולות בשנאה.
"אתה חושב שנחזור? תמשיך לחשוב! זה-לא-יקרה. אתה חרא של בן אדם,אתה ילד אפילו לא גבר! גבר בחיים לא היה מתייחס ככה לחברה שלו" צעקתי אליו בכל הכוח שנותר והכל התפרץ כבר מעצמו.
"יעל" אמר שוב את שמי והפעם בשקט
"לא סיימתי" סיננתי מבין שיני בארסיות
"אתה שברת לי את הלב" הנחתי את האצבע שלי על ליבו "אתה שברת אותו לאלפי שברים ואפילו לא באת לתקן,השארת אותו ככה,במשך שבוע,שבוע שבכיתי,שלא אכלתי ולא שתיתי, במשך שבוע שאני מסתגרת בתוך הבועה שלי ולא יוצאת ממנה,במשך שבוע חשבתי רק עלייך" אמרתי בשקט,נזכרת בכל מה שקרה ומחזיקה את עצמי לא לבכות..אני לא אשבר מולו.
"אני אוהב אותך יעל" לחש
"לא לא לא" מילמלתי והולכת אחורה
"לא פשוט לא" צעקתי עליו
"אני בחיים שלי לא הוצאתי אותך מהראש" ממשיך במשפט ואני לא נותנת לו לסיים
"תשתוק,פשוט תשתוק" מילמלתי לאוויר
"וכמה שניסיתי לא הצלחתי,את היית ונשארת בתוך ליבי"
"אז למה בגדת בי?"צעקתי עליו. הוא נשאר עומד,בשקט מסתכל לתוך עיני.
"למה?" שאלתי בשקט
"לא יודע" ישב על הספה,בלעתי את רוקי בקולניות,אין לי כוח לזה כבר.
"אני יודעת"אמרתי בשקט,הוא הרים את מבטו אלי
"אתה פשוט רצית לזיין אותי,לא הצליח לך אז הלכת למישהי אחרת" אמרתי ברוע, זה הגיע לו.
"נכון?"שאלתי,הוא לא ענה..רק המשיך להסתכל עלי עומדת
"נכון?"צעקתי עליו,רוצה שיגיד את האמת כבר.
"כן זה נכון" נעמד "אני כל כך רציתי לגעת בך וכל כך רציתי לחדור לתוך אבל את לא נתת לי, הייתי חרמן באותו היום,הלכתי אל סופיה באותו היום..ואת ראית אותי באותו היום" אמר את המשפט האחרון בשקט
"עכשיו טוב לך נכון?" שאל ועומד על רגליו
"טוב מאוד" התעצבנתי
"בטח הוא גם לא מזיין אותך אה?"שאל
"תסתום" גערתי בו בשקט. הסתכלתי על ידיי,על הוורידים הבולטים, חושבת איך לחתוך אותם ולעבור לעולם הבא
"חכי חכי,כל הגברים הם אותו דבר,את לא תתני לו הוא ילך גם למישהי אחרת" מילמל והתקדם לעברי
"תסתום" המשכתי בשלי ולא מקבלת את העובדות שהוא מציב לעברי
"הוא יעזוב אותך יעל,את תישארי לבד" גיחך,הוא נראה שתוי באותו הרגע. הוא התקדם אלי והיינו במרחק נשיקה
"תדמייני לך את אסף,מתנשק עם מישהי" לוחש לעברי,ידיי היו בתוך אוזני לא רוצה לשמוע אותו
"והיא לא את" המשיך ללחוש
"די" צעקתי ונתתי לו בכל הכעס שהיה בתוכי,אגרוף כל כך חזק שלי גם כאב
"אסף הוא גבר,לא כמוך בן של זונה" מילמלתי לעברו לאחר שנפל ארצה וברחתי משם.
הרגשתי איך כל הכוח נוזל מגופי..הרופאה הזהירה אותי מפעילות מואצת אבל לא אכפת לי, רציתי לעזוב את העולם הזה כמה שיותר מהר.
יצאתי מהבניין במהירות,מרגישה איך לאט לאט אני נופלת ארצה
"יעל" שמעתי את קולו של אסף,הסתובבתי מעט וראיתי קם מהספסל ורץ לעברי,המשכתי ללכת הרגשתי שהדמעות מאיימות לפרוץ בכל שנייה שעוברת.
"יעל" החזיק בידי
"מה?" צעקתי עליו,מתבוננת בבן אדם שאסף את כל החלקים השבורים שלי והרכיב ללב שלם.
"תירגעי" גער בי,הוא חיבק אותי חזק,חזק כמו שאני אוהבת
"תירגעי" לחש לאוזני,ליטף את שיערי המתולתל, הרגשתי נאהבת,שוב
"אני לא יכולה"לחשתי לעברו
"מה?"שאל עדיין מחבק אותי
"אני לא יכולה עם הידיעה שיום יבוא ואתה תלך" התנתקתי מהחיבוק ומסתכל לתוך עיניו החומות הנוצצות