A story about Zayn and Danielle

~הקדמה~
קוראים לי דניאל, אני בת 17 בכיתה י׳ מישראל,
ישלי שיער חום חלק וארוך עם כמה פסים בלונדינים ועיינים חומות כהות.
ישלי 3 אחים – עומר בן 13 איתי בן 10
ושיר בת 15 וחצי.
לאמא שלי קוראים הילה,
ולאבא שלי קוראים ניב.
אני מכורה לנייק, אולסטאר וסגול.
יש לי חברה ממש ממש טובה – B.F.F קוראים לה נועה, הכרנו לפני שנתיים, בכיתה ח׳, כשעברתי לעיר אחרת..
מאז אנחנו תמיד בקשר, היא ילדה מדהימה, כשהיינו קטנות תמיד היינו עושות שטויות בייחד, אי אפשר להפריד אותנו.
אני ילדה מופנמת, ביישנית, מרדנית ולא נפתחת מהר.
הא ואני ממש אוהבת לצייר.
~פרק 1~
״ דניאל בוקר טוב, קומי ״
אמא צעקה לי מהמטבח.
לצערי הייתי חייבת לקום, אם זה היה תלוי בי הייתי נשארת במיטה עוד שנתיים.
בלית ברירה קמתי מהמיטה, ציחצחתי שיניים, החלפתי לחולצת בצפר סגולה ומעל סווצ׳רט לבן וג׳ינס כחול קהה גבוה, נעלתי נעלי נייק לבנות-סגולות, שמתי קצת מסקרה ומייקאפ, הכנתי מערכת והכנסתי לתיק אוזניות, לקחתי את התיק בצפר שלי ואת האייפון שלי וירדתי למטה,
אמא הכינה לנו אוכל ואני מזגתי לנו שוקו.
מלאתי מים לבקבוק שלי והכנסתי לתיק בייחד עם האוכל.
-השעה 7:40 –
ייצאתי עם שיר לתחנת אוטובוס,
אבא לקח את עומר ואיתי,
ואמא ייצאה לעבודה.
אמא ואבא לא דיברו, וזה מוזר כי בדרך כלל הם מדברים בבוקר.
חיכינו רבע שעה לאוטובוס והוא בא, עלינו ושילמנו כסף לנהג.
הגענו לבצפר ואני הלכתי לכיתה שלי – י׳5
ושיר הלכה לכיתה שלה – ט׳4, ניכנסתי לכיתה ואפאחד לא היה שם כי היה מאוד מוקדם.
החלטתי לצייר עד שיהיה צילצול.
ציירתי ילדה יושבת על כיסא עם בועת מחשבה.
נועה חברה שלי נכנסה לכיתה(הB.F.F שלי)
נועה: ׳ואוו דניאל זה פרפקט׳
אני: תודה תאומי( ככה אנחנו מכנות אחת את השניה)
נועה: ׳ממצב?׳
אני: פסדר ואיתך?
נועה: ׳גם׳
היא הלכה למקום שלה הניחה את התיק ובאה לשבת ליידי, בנתיים כולם נכנסו
ואני הלכתי ללוקר שלי לקחת ציוד
~השעה 8:30 – צילצול~
היה צילצול וכולם הלכו למקומות שלהם ועמדו במקומם, אצלנו חייבים לעמוד לכל מורה שניכנסת.
ניכנסתי מהר לכיתה ולמזלי המורה עוד לא באה, אחרי שנייה היא ניכנסה .
אילנה(המורה) :״בוקר טוב תלמידים״
׳בוקר טוב אילנה׳
אילנה(המורה) :״אתם יכולים לשבת״
כולם התיישבו במקומות שלהם וכמובן עשו רעש.
אילנה צעקה ׳שקט׳ ושררה דממה בכיתה.
היא התחילה ללמד ולחפור ואני ניצלתי את הזמן בלצייר, המשכתי לצייר את הילדה..
אילנה: ״ דניאל מה את עושה חמודה? ״
אני: מ-מה..? הא.. מציירת..
אילנה: ״תיתני לי את הציור בבקשה , בסוף היום תבואי לקחת אותו מימני, ושזה לא יקרה שוב ״
אני: ״אוקיי, סליחה״
~צילצול~
כולם ייצאו מהכיתה ואני לקחתי את התיק שלי ואותו דבר נועה, שתיינו שמנו את הציוד בלוקר והלכנו לשבת בספסל
נועה: ׳וואו מזה היה תאומי?׳
אני: אינלי שמץ, מורה סתומה, כולה ציור
נועה: ׳חחחחחח אני אוהבת את הגישה שלך׳
אני: תודה(?)
נועה: ׳ייאפ חחח, טוב מה חדש?!׳
אני: כלום.. ~משפילה את הראש למטה~
נועה: תאומי מה קרה?! אני יודעת שקרה משהו..
אני: לא קרה כלום..
נועה: ׳אני לא הולכת מכאן עד שאת לא מגלה לי מה קרה לך!