שיכחה

שם הסיפור: שיכחה
~הקדמה~

הסיפור מספר על אלכס וטיילור שהם חברים כבר הרבה זמן שניהם מאוהבים אבל מפחדים לעשות את הצעד הראשון ולהודות ברגשות שלהם. אבל הכול הופך ליותר מסובך כאשר אלכס ניפגעת בתאונת דרכים ומאבדת את הזיכרון שלה טיילור מגלה דבר על החבר של אלכס שלא ידע ואלכס מתחילה לקבל את הזיכרון בחזרה.

~תיאור~
אלכס – שיער בלונדיני ועיניים ירוקות בת 19
טיילור – שיער בלונדי מעורב קצת עם חום ועיניים כחולות בהירות.
ג'ייק – שיער שחור ועיניים חומות.
מאט – שיער חום ועיניים חומות.
____________________________________________________________________

פרק 1

"היי" חיבקתי את אלכס.
"היי בוקר טוב" היא חייכה.
הלכנו להיפגש ביחד עם כמה חברים.
"טיילור אפשר אותך לשניה?" שאל מאט החבר הכי טוב שלי.
בנתיים שדיברתי עם מאט ראיתי בזווית העין את אלכס צוחקת עם חבר שלה.
"אז מה אתה מציע? אחי!" היסתכלתי על מאט.
"אה?" מאט הניד את ראשו.
"אני אסתדר" הוא נתן לי מכה חלשה על הכתף והלך.
ישבתי עם מאט. מיסתכל על אלכס.
"טיילור! מקנא?" מאט חייך.
"אני לא מקנא! אני ואלכס חברים טובים זה הכול… וגם ככה יש לה חבר" אלכס היתקרבה אלי.
"היי באלך הביתה? משעמם פה" היא חייכה.
"לא אכפת לי" היסתכלתי על השעון שהיה על ידי.
"הכול בסדר?" היא שאלה.
"למה שזה לא היה?"
"בוא ניסע נדבר אחר כך" היא נאנחה.
היא הסיעה אותי במכונית אלינו הביתה. הוריה ניפטרו אז היא עברה לגור אצלי.
"טיילור?!" היא כעסה עלי כשיצאנו מהמכונית.
"מה?" היסתכלתי עליה.
"מה קורה איתך? אתה לא רוצה לדבר איתי? אתה לא מיסתכל עלי כשאתה מדבר איתי" היא כעסה.
"היתי מיתנהג שונה אם לא את וג'ייק שלך…" מילמתי.
"מה?" היא לא שמע אותי למזלי.
"כלום" עליתי לחדר ונעלתי את הדלת. ישבתי ליד השולחן שלי שעליה עמדה תמונה שלי ושל אלכס.
"למה אני לא יכול להגיד לה מה אני מרגיש?…" נאנחתי.
"טיי" שמעתי דפיקה על הדלת.
"כע?" פתחתי את הדלת.
"בוא נלך לקלאב" היא חייכה.
"לא תודה" רציתי ליסגור את הדלת אבל רגלה עצרה אותה.
"אתה לא מספר לי משהו ואני לא מעצבנת אותך שתספר לי אז תפצה אותי" נאנחתי.
"בסדר" חייכתי.
"תודה" היא חיבקה אותי. החיבוקים שלה היו נעימים וחמימים. הריח של הבושם היה משכר.
הלכנו לקלאב.
דיברתי עם כמה בנות אבל לא הורדתי את עיניי מאלכס.
"אני מיצטער אני חייב ללכת" חייכתי לאחת שדיברתי איתה הרוב.
חיפשתי את אלכס אבל לא מצאתי אותה, היא נעלמה לי.
אחרי שחיפשתי שעות על שעות אותה הלכתי הביתה.
"אולי היא בבית?" נאנחתי לעצמי.
כשהגעתי הביתה הטלפון שלי צילצל.
היתקשרו אלי מהבית חולים שאלכס נימצאת בו.
מהר רצתי לשם ומצאתי אותה.
היא ישנה במיטה הקטנה של הבית חולים ואני היתיישבתי בספה שלידיה.
"למה נעלמת לי?" חייכתי ודמעות זרמו על לחיי.
"אני לא יעזוב אותך" נירדמתי בספה.
היתעוררתי מפני שהרגשתי שמישהו נגע בכתפי.
"אדוני להביא לך קפה או משהו?" האחות שאלה.
"מה השעה?"
"עשר בצהריים" הינהנתי.
"קפה" היא יצא מהחדר.
ראיתי שעיניה של אלכס ניפתחו.
"אחות!" קראתי מהר.
"כן?"
"תיקראי לרופא היא היתעוררה!".
"אלכס" חייכתי.
"היי?" היא היסתכלה עלי.
"כול כך הבהלת אותי!" חיבקתי אותה חזק.
"אני מיצטערת" היא ניראת מבולבלת.
"למה את מיצטערת שברחת לי וניפגעת בתאונת דרכים?" שאלתי בצניות.
"לא אני מיצטערת, אני לא יודעת מי אתה" היא ניראת רצינית.
"זה לא זמן לצחוקים" חייכתי.
"אני לא צוחקת" היא נאנחה והיסתכלה על הרופא הניכנס לחדר.
"מה קורה כאן?" חיוכי נעלם והיסתכלתי על הרופא.
"מה הבעיה?" שאל הרופא.
"אלכס לא זוכרת אותי" היסתכלתי עליה שוב.
"איפה אני?" היא לחשה.
"אנחנו נעביר בדיקות וניתקשר אליך בנתיים לך להירגע" הוא הוציא אותי מהחדר.
הלכתי מהר לבית של מאט.
"אחי מה קורה עם אלכס?" הוא שאל.
"היא לא זוכרת אותי! קרה משהו בתאונת דרכים שגרם לה לחשוב שבחיים לא ניפגשנו!" לא הצלחתי להחזיק את הדמעות שלי יותר.
"תירגע אחי אל תתרכך לי כאן" מאט חיבק אותי.
"לפחות היא חיה" מאט ניסה לעודד אותי.