When i Dance alone-פרק 1

שיערה של איימי התעופף לו ברוח,היא זזה ורקדה כאילו אין מחר.
היא רק רצתה להתנתק מין העולם היא רצתה שאף אחד לא ידע על קיומה.
כל צעד שלה התערבב עם כל אקורד שהתנגן שנייה אחר שנייה,
אבל היא ידעה שהיא לא יכולה לברוח מהאמת.
מהאמת עליי….

התעוררתי לעוד יום עקב נהמות של שדים רעבים ותחמנים שרבים מחדר האוכל,
זה לא היה פשוט להיות תקוע עם התואר 'הבן של מלך הערפדים' בזמן שכל הגברים והנשים בכפר משתחווים לכל צעד קטן שאתה עושה.
"יופי איזה יום שמח." נהגתי להגיד כמו כל בוקר בסרקסטיות המדהימה שלי ונכנסתי לחדר האוכל,אך אף אחד לא היה שם.לא זה לא יכול להיות הפעם החמישית השבוע?!,
רצתי היישר אל חצר הבית ושם הם עמדו הלוחמים של ה'ממלכה' שלנו מוכתמים בדם ניצחון.
התקרבתי וראיתי עוד עורב,שיערו השחור כיסה את עיניו האפורות שהצליחו לבהוק אף על פי המחשבה שהוא מת,גופו לא זז וחצי ידו השנייה כנף שחורה כאפלה.
"אתם יודעים מתי המלך יחזור?!" שאלתי בהיסוס והסתכלתי על הגופה,
"לא אדוני." אחד הלוחמים ענה והיה אפשר לשמוע צער בדבריו.לא ידעתי אם זאת המחשבה שעם אבי לא יחזור בעוד חודש אני יצטרך למשול במלחמה,או שפשוט הם צריכים לחבס את הבגדים שלהם בפעם ה-100 השבוע…