אלים רדומים, פרק 51: הרהורים על המוות

מיסטיקנים מציינים שלושה סוגים של מודעות עצמית: ”אני – גוף“, ”אני – הרגשה“, ”אני – תודעה“. שלוש התפיסות של ”אני“ נוצרות בעקבות דומיננטיות של אחד משלושת מצבי התודעה: ערות, חלימה, ומצב מחוסר צורה – התודעה הקוסמית. שלושת סוגי המודעות העצמית מעוררים אצל בני-אדם הרהורים שונים על המוות.

אלו שמזדהים עם הגוף רואים במוות את קץ התודעה. מודעות עצמית במצב של ערות מוצאת תמיכה בגוף ובאיברי החישה; היא מבטאת את מכלולם. על-כן, מות הגוף הוא סוף המודעות העצמית במצב של ערות.

המודעות העצמית במצב של חלימה מתפתחת על בסיס ערוּת, כמו שקיסוס מוצא אחיזה בקיר. הקיסוס נסמך על הקיר, אך כאשר האחרון מתמוטט, הצמח יכול להמשיך את קיומו בעזרת שורשי האחיזה שנצמדו לעצם אחר שהיו בסביבה, בין שהוא עמוד ובין שהוא קיר. מה שממשיך להתקיים איננו האישיות הקודמת, אך הוא קשור אליה באמצעות זיכרון.

”תודעה קוסמית“ או מצב תודעה מחוסר צורה אינו תלוי בלידה ובמוות, אך הוא תלוי במהותן של הפעולות (המעשים) שבוצעו בחיים הקודמים ובחיים הנוכחיים. הוא עובר דרך הלידות השונות כמו חוט המושחל דרך חרוזים, בהיותו חוק הסיבה והתוצאה – קרמה (karma).

המוות הוא עצום ושלם יותר מאשר תפיסות הנוגעות אליו. במהלך מיתה ההשקפות נשכחות באותו האופן שבו הן נשכחות בעת הירדמות. ובאותה הפתאומיות שבה מגיעה החלימה, מגיעה התבססות התודעה בגוף דק חדש, ולאחר מכן, באותה הפתאומיות שבה מתרחשת יקיצה, מגיעה גם הלידה החדשה.

אימו של שכני נפטרה ממחלה קשה. יחסיה של המנוחה עם ילדיה לא היו טובים, ומותה לא זעזע אותם. באותו היום אבטחתי מתקן במקום מרוחק, והייתי פנוי לעצמי ולהרהוריי. באותה תקופה אהבתי לשתות מאלט, והיה ברשותי בקבוק של המשקה. מזגתי לעצמי כוס של מאלט, וחשבתי על רוחה הצמאה של האישה המנוחה. הנחתי את הכוס עם המשקה על מקום מוגבה והתפללתי שעלבונה ומרירותה כלפי קרובי משפחתה ישקטו. לאחר מכן התזתי את תוכן הכוס לעבר השמיים, אך הרגשתי שהטיפות נגעו בשפתיה של המנוחה ולא יותר מכך. ביצעתי את הפעולה שלוש פעמים, וניצלתי את כל המאלט שהיה בתוך הבקבוק שלי. רק אז הרגשתי שרוחה נרגעה. כעבור פחות משנה נולדה לבנו של המנוח ילדה. אישתו, שהייתה בעלת תודעה רגישה, זיהתה בביתה גלגול של חמותה.