אלים רדומים, פרק 54: ריפוי עצמי

טיפלתי בכאבי ברך אצל סבתא של אשתי. אכן, מצבו של המניסקוס היה ירוד. אפשרות הטיפול בבית החולים לא הייתה משמחת כלל. שם הוצעו זריקות נגד כאבים כל עוד הן יעזרו, ואחר כך ניתוח בעל סיכויי הצלחה חלקיים.

לאור זאת, סבתא קיבלה בהתלהבות רבה טיפול לפי נקודות מגע (אקופרסורה) שהצעתי. הכאב בברך פסק מהר מאוד, אך מספר ימים לאחר סיומה של סדרת טיפולים קצרה הוא התחדש.

שיניתי את הטיפול, והשתמשתי בטכניקה אחרת – ושוב אותה התמונה! הכאב שנעלם במהרה גם חזר במהרה. נאלצתי להרחיב את טיפול העיסוי לאזורי השפעה נוספים – הגב והראש – ואף שילבתי קומפרסים של שתן. עברו ימים ספורים מאז הטיפול השלישי, ושוב, הברך הודיעה ש”השיחה איתה לא נגמרה“.

מה נותר לי לעשות? הצעתי לאישה הנכבדה לעצום את עיניה, ולראות מולה שמי תכלת נרחבים. בתחילה הפריעו לה מראות כלשהם וחושך, אך היא הפכה אותם לענני גשם שאותם היא הסיטה וחדרה מבעדם אל שמי התכלת הקורנים. כל זה שעשע מאוד את המטופלת שלי. עד לאותה עת היא לא ניסתה להשתמש בדימיונה בדרך כזו, ולכן היא צחקקה מידי פעם כשתיארה לעצמה כיצד שיחתנו נראית לצופים מן הצד.

אז כיוונתי את תשומת ליבה אל הברך הפגועה, וביקשתי לבצע את אותה פעולת פינוי המרחב מענני גשם בברך. גם פעולה זו הייתה משעשעת ובת-ביצוע עבורה.

לאחר הישג זה, הצעתי לסבתא לדמיין שהיא מכניסה לתוך מפרק הברך קפיץ כסוף ונאה שישמש בתור שתל, ולחזור על פעולת סילוק ענני גשם בכל ערב לפני השינה. היא חייכה בשובבות והודיעה לי שהדבר שהדהים אותה יותר מכל הוא היכולת לראות אור בשעה שעיניה היו עצומות. ”לעולם לא הייתי מעלה בדעתי..!“ היא קראה, כשההנאה מחווית הדיאלוג עם תודעתה ניכרת על פניה.

היא ידעה לתת הוראות ולנהל, והתמודדה היטב עם משימת הפיקוד במשפחה כי היא הייתה טובת לב וקפדנית בו זמנית. כעת, היא גילתה שהיא יכולה לדבר בפקודות גם עם הגוף שלה.

איני יודע במשך כמה זמן היא ביצעה את תרגול הויזואליזציה שהצעתי לה, אך מאז הטיפול העצמי, סבתא חיה מעל עשור, ורגליה תפקדו היטב.