אני, לטוב ולרע – פרק 1

קוראים לי מעיין. אני בת 17.
לחברה הכי טובה שלי קוראים נועם. אנחנו חברות מכיתה ב\\\\\\\'.
לחבר הכי טוב שלי קוראים נתנאל (הוא דתי, והוא גר בקיבוץ ליד. הוא כמו אח בשבילי.)
לחבר של נועם קוראים תומר. הוא גם חמוד..
טוב חפרתי מספיק.. חחח

קמתי בבוקר. השעה 7:46. אני בטוח יאחר. התארגנתי בטיל לקחתי את התיק ורצתי לבית ספר. מזל שגם ענת המורה עוד לא הגיעה. התיישבתי בשולחן שלי. אני יושבת לבד כי נועם יושבת ליד תומר.
ענת נכנסה לכיתה ואחריה נכנס נער גבוהה מאוד ושרירי, עם עיניים חומות ושיער חום. הוא ממש חתיך.. אבל הוא בטח די שחצן."בוקר טוב תלמידים. זה אמיר. הוא חדש פה. תתייחסו אליו יפה." הוא התיישב לידי."היי" הוא אמר וחייך. "היי. אני מעיין." אמרתי. בטוח הסמקתי."להפסיק לקשקש אמיר ומעיין! תפתחו את הספרים!" אמרה ענת ושנינו צחקנו. הוא דווקא ממש חמוד…

בסוף השעה השלישית יצאנו להפסקה. הוא התיישב לידי בחצר. "היי עוד פעם." הוא אמר. חייכתי. "טוב. אז עכשיו אני יכול לדבר אתך כמו שצריך. אם לא אכפת לך." הוא אמר. איזה מאמי הוא! "לך על זה." עניתי וצחקקתי. "אחלה. טוב.. מה את אוהבת לעשות?" שאל. זה היה מאוד מביך. לא היה על מה לדבר בהתחלה. "אני מציירת.." אמרתי. "מה אתה?" שאלתי.. באמת רציתי לדעת. "אני מנגן. בגיטרה. וגם שר." הוא אמר. את האמת, הופתעתי. זה לא היה צפוי.
הוא קיבל סמס. הוא קרא אותו והחוויר. "אני.. צריך ללכת. נדבר מתישהו. ביי." הוא שם את התיק על הכתף ויצא מהבית ספר אחרי שנתן לרמי השומר אישור יציאה.
"חכה.. נפל לך דף." אמרתי אבל הוא לא שמע. הדף היה מקופל.
פתחתי אותו ולא האמנתי—