בואי נוריד את המסיכות

בואי שבי איתי לדקה,
בואי ותורידי את המסיכה,
בואי ותספרי לי מהו כאבך,
מדוע החיוך המזויף שאת לובשת מידי יום מחליף את חיוך האמיתי,היפה והנדיר..?
תספרי לי מדוע,
מדוע ליבך עוצר את עצמו מלספר,מלדבר..?
ממה את מפחדת ילדה?
ממה ליבך כל כך חושש?
ממה נשמתך כל כך פצועה?
את ילדה חזקה,
את ילדה יפה
את ילדה חכמה
אז למה הדמעות מכסות את פנייך היפות?
תגידי לי ילדה..
למה,
למה את מנסה להיות משהו שאת לא..?
האיפור הכבד על פנייך,
הבגדים הצמודים..
הנעלי העקב הגבוהות..
אל תפחדי,
תספרי לי,
אני מבינה,
מבינה את מצוקתך,
אני שומעת,
שומעת את כאבך,
אני יכולה לראות מעבר לדמות שייצרת לעצמך את נשמתך,
הפגועה,
השבורה,
את נשמתך הזהירה צועקת לעזרה..
אל תיפגעי בעצמך,
אולי השרוולים הארוכים מסתירים את פצעיך,
אבל זה לא אומר שהם נעלמים,
אז בבקשה ילדה,
תספרי לי.
ממה ליבך עצוב,
ממה ליבך שבור,
ממה ליבך פוחד,
תספרי לי,
אולי אני יכולה לעזור לך
אולי אני יכולה להגן עלייך
אולי,
אבל אולי אני יכולה לגרום לכאבך להפסיק,
אבל אם לא תספרי ילדה,
אם לא תשפתי ילדה,
אם תשמרי את כאבך בפנים,
לא אני,
ולא אף אחד אחר,
לא נוכל לעצור את האסון שיכול לקרות..
אז בואי ילדה,
בואי נספר לכולם,
בואי נראה לכולם כמה אנחנו חזקות,
בואי..
בואי נוריד את המסיכות.