בודדה על הנייר
מקום נחמד, מקום שמציל, משם לא תצאי, הגעת לסיכוי האחרון.
טוב שם אז למה מרגיש שהמקום הוא אסון?
בית אמיתי סוף סוף, בית חם, אפשרות לתקן את המקום הנמוך ממנו הגעת
בתמורה? החופש והעצמאות שלך, נתק מהעולם, נתק מכל מה ומי שבעולם, את או פה אם מה שיש לך או בחוץ לבד בלי אף אחד.
עצמאות מלאה מאז ומתמיד מהזיכרון הראשון ובכל שלב בחיים, עכשיו אפס שליטה על הדברים הכי קטנים וגדולים
בין אם זה אוכל שינה או איך תחיי תחיים
מעבר דרמטי שלא מרגיש ששווה את זה, נחיתה קשה אחרי תקופה קשה במיוחד, רגע אתם לא פה בשביל לעזור בכלל?, אז איך זה שאני מרגישה שרק נהייה לי יותר לבד
באתי כי היה לי רע, מה ההיגיון שגם אצלכם לא טוב.
כן זה מה שמרגיש מי שבחר להילחם, מול המקום שאמור להיות הכי מנחם
אחרי סבל ממושך במקום שאמור להיות שם בשבילו, מה שאחד קורא לו הבית השני לא מסוגל לעמוד מולו.
הוא בסוף קיבל את מה שכיאלו רצה: לצאת משם למקום שבאמת יהיה לו בית . למה כיאלו רצה?
בואו תגידו אתם אם הייתם רוצים ללכת לפנימייה סגורה שמנתקת אותכם מהעולם,
או לבית לנוער בסיכון, שאם עד עכשיו לא הגעתם לרמה של התמכרות, תהיו בטוחים ששם תעשו את הטעות.
ואם לא זה אז לפחות תוכלו לשקוע בדיכאון על החיים שלכם, יחד עם כמה עשרות של נערים ונערות שלכל אחד עוד עשרות אם לא מאות סיפורים מזעזים כמו שלך, בחיים הקצרים ומלאי ה"חוויות" שספגו בבית, ברחוב ואצל אנשים שלא תראו בסיוטים הכי גרועים שלכם.
בית מלא בשקט אם כולם פשוט גמורים ממה שקרה להם בחיים או בית מלא ברעש כי לכולם יש בעיות,
בין אם זה התקפים, כי המצב הוא כבר פוסט טראומה ובין אם זה לקום לא פעם ולא פעמיים בלילה.
הגוף כבר לא מסוגל לישון שינה רצופה מהפחד שהיה ברחוב, מהזיכרונות הקשיים ומהמצב הפיזי המדורדר שאליו מגיעים.
ואחרי כבר שמישהו שרד את כל זה, מתנה ליום הולדת 18.
אתה עוד פעם נשאר לבד אין אף אחד.
לך עכשיו כשאין לך כלום, כנראה גם לא תעודת בגרות, תסתדר עם לחיות: עבודה, דירה, ובניית חזות, וזה רק מעט מהסיוט.
בתקווה שקיבלו אותך לצבא יש לך עוד כמה שנים בתור חייל.
והסוף של כולם לא משנה באיזה נקודה בחיים הוא יגמר רע:
התאבדות, מנת יתר או חיי רחוב תהיו בטוחים שזה לא יהיה סוף טוב.
אם קצת יותר הלך לך והיה לך נקודת יציאה:
אולי יהיה לך חיים "נורמלים" מלווים בהתקפים, תקופות דיכאון וחרדה.
בית שכולא אותך כיאלו לא הייתה כלוא עד היום לא ישפר את המצב.
אתה מנסה לעשות הכל כדי לברוח מהעבר אבל אתה מרגיש שהכל זז כמו צב. =_=
תמשיכו להפקיר אחד את השני, כי זה רק סוג אחד של אנשים שצריכים עזרה, שאני לא בטעות יגיד כמה אנשים סובלים מזה שאנחנו לא כאן זה בשביל זה, אני אישית לא חושבת שאני מכירה אפילו מישהו אחד כזה.
באיזשהו מקום זה מגיע לכולם, פשוט חבל שבחלק זה נוגע להם בכל החיים ובחלק לא נוגע כמעט בכלל.
תגובות (0)