בחור נאה קומה 2 דירה 3

היא כן חיפשה את הסיפוק הזה, אולי עדיף לקרוא לזה ריגוש.
יום שישי כמו כל ימי השישי שעברו היא הייתה יוצאת אל הגן המרוחק מביתה עם נגן המוזיקה שלה. מוזיקה משובחת מאמצע המאה הקודמת שרק היא מבינה, לפעמים העיזה ושמעה מוזיקה ישראלית הישנה והטובה.
לאחר הליכה ממושכת ואיטית,עברו דקות ארוכות.. היא הגיעה לגן נטוש, כאילו פעם הוא היה שוקק חיים והיום הוא סתם שומם עם מתקני עץ ישנים רעועים. כמו תמיד התיישבה בספסל הצבעוני- אולי זה מה שיתן לה צבע לחיים.
היא התחילה לחשוב ארוכות על השבוע שעבר-שכל יום היה דומה ליום שאחרי. היא חשבה על הבחור הנאה מקומה 2 דירה 3 עם החיוך הרחב, הזיפים הבהירים שעל פניו, העיניים התכולות שמביאות אור באיזור, ושיערו הקצוץ. היא הניחה שהוא חייל- הוא היה שואל לפעמים לשלומה ומאחל לה יום נעים.
אולי היא התחילה להתאהב בו? איה בת ה18 מתאהבת? שהחלה לחזור הבייתה האוזניות כמו המזל שלה נהרסו. היא שמעה צעקה זה הבחור הנאה מקומה 2 דירה 3 – "איה נכון?" הוא קרא "מוזר לפגוש אותך בשישי בערב, מה המסלול שלך?" היא עמדה מבלי לדבר רק הביטה לו בעיניים עם חיוך רך וקטן.הוא גמגם כדיי להפר את השתיקה המביכה שהייתה באוויר "אה אני אדר דוסון גר בקומה 2 דירה 3 בן 20 באביב.." היא ענתה "איה אני מניחה שאתה יודע, 18" הם המשיכו לדבר עד הגעתם לבניין.
היא חיפשה להתאהב- היא חיפשה את הסיפוק הזה, אולי עדיף לקרוא לזה ריגוש. היא מצאה בחור נאה מקומה 2 דירה 3.
אז האוזניות נהרסו אבל משם צמחה אהבה..