הוא עמד שם

הוא עמד שם . לבוש לבן , הוא פשוט עמד על הקצה . הוא עמד בנקודה הגבוה ביותר . אפשר היה לראות מי שם הכול.
הוא פשוט עמד שם. עמד והסתכל .פניו היו קפואות ,לא אראה כול רגש .
השמים השחירו . הרוח נשבה בערפו . אך הוא עמד שם, עמד והסתכל .
הוא הסתכל אל האופק הנצחי .
האורות הבוהקים והרעש הצורם לא הסית את מבטו אילו לשנייה .
הוא פשוט עמד שם ,הצעקות לא הפריעו . הוא פשוט עמד והסתכל . הוא דמיין את השקיעה שמאחורי העננים .
הוא דמיין את השמש והכוכבים. הוא דמיין את החיים
הוא עמד שם הוא היה מרומם מכולם . הזמן נעצר . הרעש נשמע כול כך שקט .
הוא לקח נשימה עמוקה . צעד אחד גדול …
הוא עמד שם , מביט באופק הלא נודע .
הזמן חזר לזוז, הגשם שב לרדת ,השקט חזר לשרור ..
הימים חולפים אבל רק השמים זוכרים -"הוא עמד שם "