הכל התחיל כך
אז הייתי רק תינוקת בת שנה וחצי שאימי נפטרה וכן הכל קרה בגללה..
משפחתה של אימי רצו לקחת אותי אליהם אותי ולא אפחד מ6 אחיי
למזלי אבי ואחותי הבכורה החליטו להילחם להמשיך ולגדל אותי הם עשו הכל כדי שהרגיש טוב אבל חום ואהבה לעולם לא קיבלתי לא כי לא אהבו אותי כי לא ידעו להעניק לי כן ככה זה אצלנו כולם חסומים רגשית משהו שקשה להסביר תמיד הרגשתי קצת מוזרה הילדה בלי האמא בזמן שלכולם היה שתי הורים ובמקרה הרע הורים גרושים אבל הורים חיים
תמיד חשבתי אם הייתה לי אמא אולי הייתי שונה?אולי הייתי יותר טובה?מוצלחת?יפה??בטח תגידו מה הקשר אבל החוסר ביטחון התמידי הזה שתמיד אני שונה מכולם פחות מכולם כי משהו היה חסר משהו הציק והפריע החיים או הגורל לא הפסיקו להתאכזר אלי אני רוצה להמשיך לכתוב מנסה להתחיל מהתחלה לספר על הפנימיות?הגירושין?הגידול?זה שאבי נפטר?כל כך קשה כל כך כואב להיזכר תמיד בהכל ולהרגיש שהחיים לא מחייכים אבל מלמדים שבחיים הכל עובר תמיד יש יום חדש ואולי היום יהיה יותר טוב
בטח כולם יגידו אחרי כל מה שהיא עברה איך היא כזאת אופטימית אז אני בעצמי לא יודעת אולי זה האמונה שמחזיקה אותי על הרגליים
את המשך סיפור חיי אספר לכם בהמשך על איך הגעתי לפנימיה בגיל 7 לילה טוב קוראים יקרים
תגובות (0)