ואם

ואם דמיינתי את הכל?
אם דמיינתי את הרע, הכאב והצער?
אם הבדידות והלבד לא באמת היו קיימים?
אם הכל היה חלום אחד מתמשך?
אם הייתי מתעוררת ומגלה שאתה אוהב?
מה היה קורה אז?
מה היה קורה אם היית מחבק, מנשק ואומר שאתה אוהב? אם היה כבוד, הערכה והכרת הטוב?
אם היית מדבר,משתף וחולם איתי יחד חלומות?
אבל אני לא חיה ב-"אם"
אני חיה בכאן ועכשיו
אני חיה בכאב, בקושי, בתסכול ובשתיקות
אני חיה בבדידות ובלבד
אני חיה את הזלזול,הכעס והרוע שבך.
וזה לא מגיע לי אני יודעת
אסור לי לקבל ולהסכים לחיות את זה
אני צריכה לסיים עם הכל,
ויפה שנה אחת קודם
אז למה לעזאזל זה לא קורה?!
למה זה כל כך קשה?!
נמאס לי ממך
נמאס לי מעצמי שאני מאפשרת לך
אבל לא לעוד הרבה זמן
אני מבטיחה
קודם כל לעצמי
אחר כך לך