חומר למחשבה

חומר למחשבה הסיפור הוא אמיתי, אבל לא עליי…
אני לומדת פסיכולוגיה, אבל לא של הבתי ספר שזה מעפן חחח סליחה לכל מי שלומדת את זה..

ילד בן 6 בא הביתה ומתחיל את סדר היום שלו, מרביץ לאחותו, מרביץ לחברים שלו, להורים שלו, מקלל מתחצף, מתחכם, עושה את ההפך מהנדרש. שגרת חיים.
יום אחד הילד נשאר בבית לבד עם אביו, אמו הלכה לקופת חולים עם אחותו הקטנה.
הילד התחיל לצייר על הקיר, למרות שידע שאסור. האב כעס ושלח את הילד לחדר לעונש, הילד כמובן לא הסכים להתפנות ואביו הכניס אותו בכוח לעונש בחדר. הילד עשה דווקא, על מנת למשוך תשומת לב ויצא מהחדר כל 2 דקות וצרח.
האב כעס והחליט על מנת שיהיה לו שקט נפשי לעשות משא ומתן עם הילד, כמו תמיד.
"אני אתן לך חטיף ואתה בתמורה תשב בשקט" אמר האב, הילד לא הקשיב והאב הביא לו חטיף והילד ישב בשקט מול הטלוויזיה כשהקול של הטלוויזיה מונמך עד מעוד עד כדי זה שלא שומעים.
"אבא לא שומעים" אמר הילד שחיכה בצפייה לראות טלוויזיה עם אביו.
"אני עובד והרעש מפריע, תקרא את הכתוביות" אמר אביו
האב עסק בעניניו והילד היה לבד בסלון, הילד סיים את החטיף והציק שוב לאביו.
"מה אתה עושה? אפשר לגעת בזה? אני יכול לקחת חטיף? אני יכול לשחק במחשב?" האב שלא יכל עם ההתקפה של השאלות שלו בזמן שישב להכין עבודה במחשב כעס עליו ונפנף אותו. הילד רץ ברחבי הבית ושיחק עם עצמו במכונית שעושה רעש חזק.
הילד העביר את המכונית על הקיר והשמיע רעשים מפיו כמו של מכונית אמיתית.
"אתה עושה סימנים על הקיר ועושה רעש!" צעק עליו אביו, הילד המשיך ולבסוף אביו נשבר ולקח את המכונית ואמר "אתה לא מקבל את המכונית, בסלון לא משחקים עם מכונית רק בחוץ!" הילד כמובן לא רצה לשחק לבד בחוץ אז החליט לוותר על המשחק.
הילד ישב בסלון ורקד לצלילי המוזיקה מהטלפון שלו, האב ביקש להנמיך והילד הנמיך.
הילד החליט לוותר על לשמוע שירים ושיחק באיפון שלו במשחק, הילד שיחק והיא נראה מרותק. לא זז לשניה.
האב הצליח לעשות את עבודתו בשקט מבלי שבנו הקטן יפריע.
עד ש.. הסוללה נגמרה באיפון והילד התחיל לעצבן שוב.
"מה אתה רוצה!" צעק האב לאחר שניסה בכל דרך אפשרית להשתיק את בנו
"שתהיה איתי!" אמר הילד בכעס וצעק
"אל תצעק!" צעק האב
"אני לא צועק!" צעק הילד
"אתה כן!" צרח עליו האב
איך הילד אמור לא לצרוח שאבא שלו צורח עליו?
"אני לא יודע מה אתה רוצה ממני!הבאתי לך חטיף! הבאתי לך איפון! הבאתי לך טלוויזיה!" צעק הא,
"אני לא רוצה רק מתנות" אמר הילד
"אז מה אתה רוצה?אני אלך להביא לך" אמר האב שהיה נואש לשקט
"אהבה…אפילו טיפת אהבה.. יחס.." אמר הילד בעצב.

האב עסק רק להשתיק את הילד שלו, במקום לשחק איתו, להתייחס אליו, לאהוב אותו, ללטף, לחבק, לנשק, להרגיע,
רק לצעוק ולחשוב על עצמו, לא פלא שהילד עושה הרבה רעש ומהומה.. כל זה על מנת שאבא שלו ישים לב אליו, יסתכל,
'היי גם אני כאן' ההתנהגות של הילד מבטאת.
הוא לא ביקש שכל היום תלטפו תנשקו, תחבקו, רק קצת.. קצת קצת.. רק להרגיש אהוב.
אהבה לא מתבטאת בדבר חומרי. ילד יכןל להיות מאושר מזה שקנו לו איפון, מחשב נייד, טבלאט.. אבל זה לרגע קט..
אהבה זה מה שנזכר בסוף
מתי פעם אחרונה ישבנו עם ההורים לשחק משחק קופסא? ממזמן לא.. כי כל הזחן היינו תקועים במכשירים אלקטרוניים.
מתי היית עם אמא שלך לבד בלי שאף אחד יפריע? אי אפשר כי הטלפון מצלצל כל זמן..
מתי עשית משהו משותף עם מישהו חוץ מלדבר היי וביי באסמסים ודיבור בסיסי?.
מתי נהפכנו למשועבדים למכשירים אלקטרוניים?