יום כיפור שלי

אחריי חג ראש השנה ידעתי, שיבואו ילדים ויזמינו אותי למפגשים כיתתיים של יום כיפור. אבל אני לא רציתי, כי ביום כיפור אני עושה משהו אחר.
——
השנה אמא הודיעה שניסע לסבתא שלי ואצל סבתא שלי תמיד כיף, היא מכינה את העוגיות שוקולד הטעימות שלה וכל הזמן מפנקת אותי בקניות ומתנות.
אבל לא הבנתי למה אנחנו נוסעים לסבתא שלי דווקא ביום כיפור, בגלל מה? אני לא אוכל לאכול את העוגיות הטעימות שלה ולא אוכל ללכת לקניון, אז למה אנחנו נוסעים?.
כל השבוע הזה שלפני יום כיפור דיברנו בכיתה על יום כיפור, שביום יום כיפור עושים צום כדי להראות לה' שאנחנו מסוגלים לסבול רק כדי להראות שאנחנו באמת אומרים סליחה, אף פעם לא רבתי עם מישהו או עשיתי מעשים רעים כי אף פעם לא הכרתי אף אחד, אף פעם לא היו לי חברים.
כשחשבתי על זה לרגע נזכרתי באותו יום כיפור קודם שבו צמאתי כדי להראות לה' שאני באמת מצטערת על זה שדחפתי בטעות את איילה במדרגות והיא שברה את הרגל ואת היד, זה בהחלט לא היה נעים אבל זה קרה בטעות, וטעויות קורות, כי כולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות.
—–
היום בבית הספר כולם דיברו על מה הם ירכבו ביום כיפור, אני לא מבינה מי המציא את המנהג הזה של הרכיבה, לי הוא נראה טיפשי ומיותר, לכן אני אף פעם לא רוכבת על משהו ביום כיפור.
כששמעתי את הילדים צוחקים על המנהג של לומר סליחה רציתי לקלל אותם, איך הם יכולים?! אכן הסליחה זה המנהג החשוב ביותר של יום הכיפור!.

אבל השנה רציתי לומר סליחה לכל מי שפגעתי בו בכל מילה ובכל תזוזה, ולכן אני מחכה כל שנה ליום הכיפורים כדי לומר סליחה ושה' יסלח לי.