כשהמילים נגמרות

השנים עברו , ימים ושבועות חלפו.. משהו בתוכי עוד נשאר.
ספוג קרבות , מלחמות , וסיטואציות מוזרות.
אני סוחב איתי חלקים מן העבר, ואת הציפיות לעתיד,
ובהווה חיי את הפער.
לא פעם כאבתי כאבים פיזיים, נפשיים , כאבים של הלב כמו מהלומות שלא התכוננתי אליהם, ונשארתי קצת המום מהעוצמות.
הסבל היה רב.
תחושת הריקנות הכי גדולה שהרגשתי היא מתחושה שאני לבד בעולם.
לפעמים מרגיש קיים.
לפעמים שייך