לחזור לעצמי

*פרק 2*
חן… חן הייתה החברה שלי, היינו בייחד במשך חודשיים. לא אני לא לסבית אני אוהבת בנות ובנים..עדיין לא סיפרתי לאפחד כי אני בעצמי לא חושבת שצריך לספר.אנחנו חיים בשביל להנות ולספוג את העולם ולהתנסות בכל. אני לא זוכרת איך הכרנו אני וחן, אני זוכרת את היום שנפגשנו בתל אביב אחרי שבועיים של חברות. זה היה אחד הימים הכי טובים בחיים שלי.
"היי" חן כתבה
"היי" עניתי
"אני בתל אביב"
מה אכפת לי שהיא בתל אביב נפרדנו לפני חצי שנה והיא בכלל לא אהבה אותי גם לא דיברנו מאז, פתאום היא נזכרה בי?
"את פה?" היא שאלה
"כן אני פה"
אין הודעה חדשה, כך בהיתי בצג במשך כמה דקות וכשראיתי שאין תגובה ממנה עזבתי את הטלפון וצנחתי על המיטה . מה היא רוצה כבר, אינלי כח להתעסק בעבר ישלי המון זיכרונות . אולי הדיכאון הפעם לא יכאב כל כך? אולי אני יכולה להפסיק אותו? המנגינה של הודעה חדשה בקעה מהטלפון שלי.
הודעה מנופר
"באלך לצאת לעזריאלי?"
הייתה לי הרגשה שחן דיברה איתה
"סתם ככה לעזריאלי?" כתבתי
"האמת היא.. סתם כמה חברים נפגשים חשבתי באלך לבוא"
בראש הידהד לי הקול של אבא מהתקופה משנה שעברה "תצאי עם חברים תחייכי, תשמחי רק זה יוציא אותך מהכאב"
"כן, אני אבוא מתי יוצאים?" כתבתי לה
"ישש, עוד חצי שעה תיהיה מוכנה אח שלי יקפיץ אותנו"
חיברתי את הטלפון למטען ונכנסתי למקלחת, שטפתי את עצמי במיים חמים ונעימים. יצאתי מהמקלחת ועטפתי את עצמי במגבת עמדתי מול הארון והתלבטי מה ללבוש. בחרתי בשורט וגופייה ארוכה של הלהקה האהובה עליי " Led zepellin". שמתי ואנס ירוקות עם גרביים שחורות גבוהות שמגיעות עד הברך. הסתכלתי על עצמי במראה ואהבתי את מה שראיתי פרט לזרועוות שלי.. צופר הרכב של אח של נופר סימן לי לרדת למטה רצתי עם התיק בעודי מנסה לשים את העגיל שלי באף. נכנסתי למכונית
"הו תראו מי הגיעה" אמר לי בצחוק אחיה של נופר,קוראים לו רונן הוא בן 21 הוא גבוהה ודי לבן עם שער שחור עיניים ירוקות ועגילים בשני האוזניים. אפשר לומר שנופר היא הגירסה הנשית והצעירה של רונן גם היא לבנה מאוד ויאנחנו באותו גובה בערך שער שחור ועיניים ירוקות ההבדל היחיד בינה לבין רונן בהוא שלה בנוסף לשני העגילים באוזניים יש עוד ארבעה פירסינגים בלשון ובשפה באף ובגבה…אה כן יש גם את ההבדל שהוא בן והיא בת.
"מצטערת :)" עניתי לו
"אוח הדור של היום" מלמל בציניות
שתינו צחקנו.
הוא הוריד אותנו בעזריאלי ונסע לדרכו
"אח שלך הורג אותי" אמרתי לנופר
"אה כן גמאותי הוא מנסה להרוג כבר הרבה זמן" נתתי לה כאפה והיא צחקה.
"נטע… חן פה"
"אני יודעת" אמרתי לה
"את לא כועסת או משהו נכון?" היא עצרה אותי והסתכלה עלי בפרצוף כלבלב
"אוי מפגרת זה בסדר אני לא אתקרב אלייה וזהו!"
עלינו קומה שם חיכו לנו עוד ארבעה חברים שניים בנים ושתיים בנות. גל ושירי היו בשיכבה שלנו אני לא מכירה את שירי כל כך טוב אבל אני חברה טובה של גל ואיך שהיא ראתה אותי היא קפצה עליי "נטעע כמה זמן לא ראיתי אותךךך" צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה נתתי חיבוק גם לשירי, אלון ומיכאל היו גדולים מאיתנו בשנה שניהם היו חברים טובים שלי למרות שהאופי שלהם ההוא כל כך מעצבן אבל בכל זאת הם האנשים הכי מצחיקים שאני מכירה. אני זוכרת כשהכרנו מיכאל צחק עליי אלון התכוון להגן עליי אבל אני הסתדרתי גם בלי העזרה שלו. דפקתי למיכאל נאום על אנשים חלשי אופי שצוחקים על אנשים בלי להכיר אותם וכמה מפגרים האנשים האלה נראים לעולם. בקיצור הוא שתק ונהיינו חברים טובים בסופו של דבר.
"אז איך החופש?" שאל אותנו אלון
"כמו זיין" נופר ענתה לו בזמן שהיא קוראת את התפריט של 'קפה קפה'
"איזה מילים נגועות ישלך" צחקתי והיא עשתה את הפרצוף של המורה מירב יש לה פרצוף שנראה כמו לימון שסחטו אותו פעמיים פרצוך כזה שהורג אותך צחוק
"נו אז ערבים עם קונדום על הראש לא יהרסו לנו כת החופש שתחררו צהל מטפל בהם כמו שצריך" אמר מיכאל .
המלצרית הגיעה ושאלה מה נזמין גל ענתה שמחכים לעוד מישהי ואני סיננתי "היא כבר פה זה לא משנה"
"היי סליחה שאיחרתי, בשבילי זירו קולה" אמרה חן והתיישבה ליידי