מזל טוב?

סופסוף,יום הולדת 12
הוא התרגש,
הוא שמח,
הוא חיכה ליום הזה כל כך הרבה זמן והנה הוא הגיע,
הוא לא ילד כל כך
'מקובל '
אבל זה לא משנה.
הוא הזמין את כל הכיתה,
הוא קנה חטיפים,
הוא קנה בלונים קישוטים,
הוא ואמא שלו הלכו במיוחד לקנות בגד חגיגי,
הוא הרגיש כל כך טוב עם עצמו,
הוא כל כך התרגש.
והנה הגיעה השעה,
כולם צריכים לבוא,
המוזיקה כבר מתנגת,
החטיפים והמשקאות על השולחן,
הקישוטים,הכובעי יומולדת שהוא קנה הכל כבר מוכן,
הכסאות ממסופרים בדיוק למספר הילדים,
הוא חיכה ליד הדלת,
חיוך גדול מרוח על פניו,
הוא כבר דמיין לעצמו את הרגע שכל הכיתה תגיע למסיבה,
הוריו לא היו בבית,הם פינו לו את הבית למסיבה,
הנה עברו חמש דקות,
'טוב זה לא נורא' – הוא חשב הרי כולם מאחרים,
והנה עברו עשר דקות
המוזיקה עדיין מתנגנת
החטיפים עדיין על השולחן מחכים למישהו שיאכל אותם,
והוא עומד עדיין לייד הדלת,
מחכה,
שמישהו,
לפחות אחד
יבואו לחגוג איתו את היום השמח הזה בחייו
הנה עברה חצי שעה,
שעה,
הבית ריק,
החטיפים נשארו
כובעי היומולדת נשארו מסודרים בצורה יפה,
המוזיקה כבר הספיקה לחזור על עצמה כמה פעמים,
שעה ורבע,
שעה וחצי,
אף אחד לא בא,
דמעות מלוחות החליפו את חיוכו האמיתי והגדול,
הוא כבר ידע,
שאף אחד לא יגיע,
שאף אחד לא ישמח איתו ביום הולדתו,
שאף אחד לא ייתן לו מתנה,או ברכה.
היום שהיה אמור להיות היום הולדת השמח בחייו,
ניהיה היום הנורא ביותר בחייו.