מקום מבטחים

הייתי רוצה לחיות במקום מבטחים, מקום שבו האנשים מסביבי טובים.
הבדל עצום בין החיים שלי לבין החיים שהייתי רוצה לחיות.
אני מעריכה אבל בכל זאת קשה. קשה לספוג כל כך הרבה פגיעות, אבדות ומילים בלתי נשכחות.
נמאס כבר לשבת ולחכות ואיך אפשר לצפות או לקוות אחרי כל כך הרבה אכזבות?
במקום שאין תקווה אין חיים. אולי אני לא באמת חיה ?
שכחתי כבר מזה להיות מאושרת, תחושה של שמחה נראית לי זרה.
יש המון רוע מסביב. זה מפחיד, זה מרתיע, למה אני תקועה?
אני לא רוצה להתלונן, רק לפרוק את מה שעל הלב.
ניסיון ועוד ניסיון, דרך רצופת כישלונות.
ובכל זאת רוצה להאמין שבסוף הדרך יהיו הצלחות.
כבר לא ילדה, איני חיה בעולם הזה, במקום שהייתי רואה כשהייתי קטנה, מקום מבטחים.