שייק מונדי\'ס

\\\"אני מצטערת- היא עשתה מה?\\\" אני משתנקת המומה מול השוטר הצעיר שיושב מולי מאחורי מסך מחשב ישן.
פתאום הסוודר שעל גופי מרגיש כאילו איבד את יכולתו לחמם אותי ואני נותרת עם שערות סמורות ועיניים פקוחות, בוהה בשוטר שלא חשב שכך תראה משמרת הלילה שלו.
למען ההגינות מר שוטר, גם אני לא חשבתי שאעמוד כאן ב 12.30 בלילה, משלמת ערבות כדי להוציא את אחותי הקטנה (זו שחשבתי שהיא מלאכית קטנה ומופנמת), ממעצר מזורגג.
\\\"היא.. הכתה מישהו? מה זאת אומרת? ראית אותה בכלל? היא… קטנטונת\\\" אני אומרת בערעור.
אחותי היא נערה צעירה, בת 17, עם שיער מתולתל שאטני ועיניים חומות ירקרקות שגורמות לך לפקפק בצבען בכל זווית חדשה של אור הפוגע בהן.
שלא תבינו אותי לא נכון, אחותי היא באדאסית רצינית. הילדה חזקה יותר ממני כן? אבל היא פיזית קטנטונת. נמוכה, 1.60 בקושי, רזונת (אם כי אל תתעסקו עם האוכל שלה, היא מפחידה כשמנסים לגנוב ביס מהשניצל בצלחתה) ובעיקר… עדינה ומופנת. או כך לפחות העולם רואה אותה.
בחדרי חדרים, כשהיא מרגישה בנוח, אני ידועת שהצחוק שלו הוא משוגע, מהסוג שגורם לך לחייך ומדביק אותך בצחוק משכר גם כן. היא לא תקלל, היא תדבוק בספרים שלה הרבה יותר מבאנשים- אבל אם רק תתנו לה לדבר על נושא אהוב… טוב בואו נגיד שלצאת מהבור הזה יהיה קשה. תביאו בקבוק מים, אתם תהיו שם זמן מה.
אני מסתכלת שוב על השוטר, שמסתכל עלי במעין חוסר סבלנות שנע בין \\\"השעה היא 12 בלילה אישה\\\" לבין \\\"זה מה שכולם אומרים\\\", ומחליטה לשנות גישה.
\\\"סליחה… אדון שוטר, אני בטוחה שלא תכננת הערב לעצור נערה צעירה על… קטטה. זה טוב שעצרת אותה, אני מודה לך שעשית את זה\\\" אני אומרת. אנשים שוכחים שעובדי ציבור סך הכל עושים את עבודתם. כלומר, אני מניחה שהיא באמת עשתה… משהו, נכון?
השוטר מסתכל עלי במבט מעט משונה, כאילו מעולם לא קיבל קמצוץ של אמפתיה מאזרח לפני הערב המאוד מאוחר הזה.
\\\"אם אפשר לשאול…\\\" אני מחייכת בביישנות ומסיטה מעט את עיניי הצידה לעבר תאי המעצר. \\\"את מי.. היא הכתה בדיוק?\\\"
השוטר מסתכלת עלי לרגע בשתיקה, מרים שתי גבות שחושפות קמטים יותר מידי עמוקים במצחו ואז מפנה את ראשו לשמאלו לעבר נער צעיר שנראה בערך בגילה של אחותי, אולי מעט מבוגר יותר. שערו השחור קצוץ בצדדיו ויש לו מעין פלומה מסורקת עם ג\\\'ל באמצע. הפלומה נראית רטובה בקצה מ… דם? פס אדמדם חום שכבר התייבש מעט, זולג על לחיו, היישר מהמצח. כמה טיפות אפילו מחתימות את חולצתו החומה הכהה ומכנסי הג\\\'ינס האפורות שלו. הוא יושב על אחד מספסלי הפלסטיק האפורים של התחנה, ולידו נער נוסף בחולצת פסים ירוקה ומכנסי ג\\\'ינס כחולים, שנראה להוט ועצבני להמשיך בקטטה נוספת הערב.
הפה שלי נפער מעט לרגע ועיניי מצטמצמות למראה הנער החבוט. את זה… אחותי עשתה? *אחותי הקטנה המלאכית?*
תחושה גאווה קטנה עולה בי, הילדה בהחלט לא פרייארית, אבל אני צריכה להיות אחראית כעת. קודם לוודא שהיא בסדר. אחרי זה לנזוף. אחרי זה שוב לדאוג. גו.
אני מעיפה לרגע מבט קצר נוסף לתאי המעצר ופוגשת בעינייה החומות ירוקות של אחותי. משהו בין בושה, לכעס, לצער משתקף בעינייה. אני מנידה את הראש קלות לעבר הנער וכמו שואלת אותה ללא מילים \\\"את עשית את זה?\\\" היא בוהה בי לרגע כמו מחליטה האם לספר לי את האמת או להמציא סיפור אמין, ולבסוף מושכות בכתפייה ומסיטה את גבה אלי.
אוקיי…
אני פונה שוב אל השוטר. \\\"אדון שוטר,\\\" אני מתחילה. \\\"אני ממש מצטערת על מה שאחותי עשתה. אני לא יודעת למה זה קרה, אך בטוחה שתחקרו את האירוע כמו שצריך. כמו שאתה רואה, אחותי היא די…\\\" אני מהססת לרגע כי הראיות בשטח לא בדיוק מצביעות לטובתי \\\"עדינה ומפוחדת\\\" אני מסיימת בחיוך קל. \\\"אני בטוחה שהיא לא התכוונה לפגוע באף אחד, ופשוט פעלה בהגנה עצמית.\\\" אני מסיימת את טיעון הסנגור שלי ומקווה שהוא אמין מספיק כדי שאוכל לשחרר אותה בערבות, עוד הערב, ולפני שהורינו יגלו איפה אנחנו.
זה לא שאנחנו חייבות להסתיר את זה מהם, זה פשוט… טוב היא התקשרה אלי, לא אליהם. בטח יש סיבה לכך. ואני *בהחלט* מתכוונת לגלות אותה. ואחר כך היא תאלץ לספר גם להורים כמובן. אין בי שום רצון לעשות חיים קלים לאחותי הקטנה, המתוקה והשטנית.
\\\"אז כמה עולה הערבות?\\\" אני מחליפה נושא מהר כשהשוטר לא נראה נרגש מהסנגוריות שלי. טוב, בכל זאת לא הלכתי ללמוד עורכות דין.
הוא מציג את המחיר, אני לרגע משתעלת, ואז מוציאה את האשראי שלי.
*הו היא כל כך חייבת לי* אני חושבת לעצמי בין שיניים חשוקות מוסתרות היטב מאחורי חיוך מנומס וחסר סבלנות. כדאי מאוד שיהיה הסבר טוב לערב הזה.
תוך דקות אחדות, אחותי עומדת מולי. הסוודר הבז\\\' האוברסייז שלה עוטף את גופה הצנום ואת מכנסי הטייטס השחורים הרפויים שלה.
אני מתקרבת צעד אחד אליה ושמה את ידיי על כתפייה המתוחות. היא לא מיישרת את מבטה אלי.
\\\"את בסדר?\\\" אני שואלת בקול רציני.
עובר בינינו רגע ארוך של שתיקה לפני שהיא מרימה את פניה ומהנהנת קלות. \\\"כן.\\\" ככה פשוט. אחותי אוהבת לקרוא כמו אוויר לנשימה, היא רק מחפשת מילים חדשות להרוות את צמאונה לידע ופנטזיה. אבל לדבר? היא כמו דג. או חתול מייבב שמידי פעם נראה שהבין את מה שאמרת לו כשהוא עונה לך בדיוק בזמן הנכון ב\\\"מיאו\\\" שנשמע קצת אנושי מידי.
\\\"אוקיי.\\\" אני עונה בקצרה גם. היא לחוצה. לא צריך הרבה מילים. להמעיט במידע. להרבות בפעולות.
\\\"את רוצה לספר לי מה קרה?\\\" אני שואלת ברכות.
היא עוצרת. משתהה וחושבת כל כך חזק שאפילו אני מתחילה להרגיש שראשי מכביד עלי.
\\\"את רוצה לספר לי מה קרה לפני הגלידה, או אחרי הגלידה?\\\" אני מנסחת מחדש. לילה במעצר? זה בהחלט מרוויח לנו גלידה לילית. או שתיים.
\\\"אחרי\\\" היא אומרת בלחש.
\\\"אז רק תעני לי על שאלה אחת,\\\" אני מתיישרת ומחכה לפגוש את עיניה ברצינות שלא מאפיינת את העקיצות הרגילות שלנו.
\\\"זה היה מוצדק?\\\" מבטי לא עוזבת את עינייה. אני מסתכלת עליה במבט חודר, אני מכירה כל פרצוף, כל עיוות שריר קטן כדי לדעת אם היא אומרת את האמת או לא. או לפחות האם היא מאמינה במה שהיא אומרת.
\\\"כן.\\\" היא אומרת ללא היסוס.
\\\"אוקיי,\\\" אני אומרת ברווחת הקלה. \\\"אז הכל בסדר, נדבר על זה אחר כך.\\\" אני עוטפת יד אחת סביבה, בדרך כלל היא לא סובלת מגע אבל עכשיו נראה שהיא מקבלת את ידי כמו המגן שאני מנסה שיהווה עבורה.
אנחנו מתחילות ללכת מחוץ לתחנה, אני מנידה בראשי לשלום אל השוטר כשלפתע שתי דמויות בזווית העין שלי קמות במהירות לכיווני. אני באופן אוטומטי מרחיקה את אחותי מעט מאחורי, ונעמדת מול הסכנה.
שני הנערים שקודם לכן ישבו על ספסלי הפלסטיק הרעועים, עומדים כעת מולנו, והם נראים לא מרוצים.
\\\"את לא הולכת לשום מקום!\\\" אומר הנער בחולצת הפסים הירוקה. חברו המדמם מוסיף \\\"את צריכה לשלם על מה שעשית!!\\\" הוא צועק.
נחמד. מה כבר ביקשתי, לצאת מהתחנה בשקט?
אני לוקחת צעד אחד קדימה, ובו זמנית מזיזה את אחותי לעמוד מאחורי לחלוטין, היד המגנה שלי עוזבת אותה קלות עם לחיצה עדינה של ביטחון.
\\\"נראה לי שהתבלבלת, ילד\\\" אני מרימה את ראשי להישיר מבט לעיניו, כי לעזאזל, הוא גבוה הרבה יותר מידי לילד שאמור להיות בגילה של אחותי, ואני שמנסה להראות מאיימת מולו, יותר קרובה לגובה של אחותי מאשר לגובה של… טוב כל אדם שיכול להיחשב כמאיים.
אך אל תזלזלו בנמוכות הקומה שלי! דווקא הנמוכות הן אלה שצריך הכי לחשוש מהן.
\\\"קח צעד אחורה, לפני שאני *אגרום לך* לקחת צעד אחורה\\\" אני אומרת בקול הכי מאיים ונמוך שאני יכולה להוציא מעצמי, אם כי הקול שלי לא כל כך נמוך ולא כל כך מאיים… אני מצמטמת את עיניי לכיוונו.
העיניים שלי לעומת זאת! אחותי תמיד אומרת לי שהן מעבירות בה צמרמורות כשאני כועסת. הגיע הזמן לנצל מיומנות רבת שנים של צמצום עיניים זועם לכיוון נער צעיר וטיפש.
אני חושבת שהגעתי לשיא חיי.
הנער המדמם, שעדיין מחזיק פד גזה לרקתו הפצועה, מתלהם שוב \\\"היא דפקה לי את הפנים המ*דיינת הזאת! היא לא יכולה פשוט ללכת מכאן! חתיכת-\\\" וכאן אני רואה שחור.
אף אחד. ואני מתכוונת. לפאקינג. אף. אחד. לא מקלל את אחותי, שאפילו לא יודעת לקלל חזרה! וזה לא מחוסר ידע אני מבטיחה לכם.
היחידה. *היחידה* שיכולה לעשות זאת, זו אני. וכל מי שיעז לנסות- ובכן, דינו מסך שחור בעיניי וחוסר שיקול דעת ב 12 בלילה.
\\\"היי!\\\" אני צועקת וקוטעת את בלבולי השכל שלו עם צעד קטן אך בטוח קדימה.
\\\"תקשיב לי טוב, יא חתיכת מקל גפרור בלי טעם בבגדים!\\\" זהו, איבדתי את זה. אני יורדת על חוש האופנה של ילד בן 17. אמיץ, אמילי.
אין לעצור עכשיו את זרם המילים שהולכת לצאת לי מהפה. אפילו אני לא יודעת למה לצפות בשלב הזה של העצבים שלי. הפתעות. אני מניחה.
הוא מנסה לפצוח את פיו לרגע אבל אני מרימה את ידי וקוטעת אותו שוב.
\\\"אין לי מושג למה אחותי הרביצה לך הערב, אבל דבר אחד בטוח- אם תתקרב שוב אל אחותי, אם רק *תסתכל* אפילו לכיוונה,\\\" אני מדגישה כל מילה נטופת רעל כועס, כדי שלרגע לא יתבלבל, \\\"אני *אישית*, הולכת לוודא שמה שהיא עשתה לך לפנים, יראה כמו פאקינג פופקורן מתוק לעומת איך שהן יראו אחרי *שאני* אסיים איתך.\\\" הפנים שלי אדומות מכעס ששוטף את כל גופי הרועד.
\\\"ואני בטוחה שלא משנה מה הסיבה שבגללה שניכם מצאתם את עצמכם הלילה בתחנת משטרה מחורבנת, היא הייתה פאקינג מוצדקת!!\\\" אני צורחת את המילים האחרונות כשבזווית עיני השוטר בדיוק קם מכיסאו במבט מלא קמטים, כנראה מקלל בליבו שלקח משמרת לילה. הן תמיד מלאות באירועים מתוחים כאלה או שהרווחנו ערב מיוחד?
\\\"ועוד דבר!\\\" אני לוקחת עוד צעד קדימה. \\\"אתה פאקינג מכוער ופשוט מפחד להראות כמו לוזר מול כל החברים שלך כשתצטרך לספר להם שבחורה קטנה נתנה לך בוקס פיצוצים שהעיף אותך מהרגליים, ולא בחור שרירי גדול וחתיך שבטח יודע להתלבש יותר טוב ממך!\\\" אני מסיימת. השוטר מצמצם את הפער אלינו ומפציר בנערים לחזור לשבת, ובי, במבט מופתע למדי, להרגע ולקחת צעד אחורה.
\\\"אני בטוחה שהולכת להיות חקירה מקיפה של מצלמות אבטחה ועדים, כדי להבין מה באמת קרה כאן היום.\\\" אני מסתכלת על השוטר, ואז על הנערים שלפתע נראים מפוחדים יותר מהמשפט האחרון שלי יותר מכל המשפטים שהגיעו לפני.
מה, אני לא מאיימת אפילו קצת? לעזאזל.
אחותי מאחורי קצת רועדת ואני מחליטה לסיים את האינטראקציה כאן.
ידי אוחזת שוב בכתפיה ואנחנו מתחילות להתקדם לעבר הדלת.
\\\"אה,\\\" אני נעצרת ביציאה. \\\"ורק דבר אחרון,\\\" אני מסובבת את ראשי אל הנערים. \\\"אני לא רוצה שתחשוב שאני מאיימת סתם. אני יוצאת צבא קרבית. ויש לי הרבה חברים. טובים. *שעדיין* משרתים בצבא.\\\" עיניי חדות ואני נותנת לאיום להישאר באוויר. אנחנו יוצאות מהתחנה.
מה. לעזאזל. אמרתי עכשיו?? אני יכולה להיות יותר מביכה ופחות מאיימת מזה?
\\\'יש לי חברים בצבא. טובים.\\\' מה נסגר איתך!! אוח. אין לי זמן להתעכב בשטויות שהפה שלי פלט ברגע של ביטחון מדומה וחוסר שיקול דעת ברור וגדול.
אנחנו הולכות לרכב שלי, נוסעות לסניף של וונדי\\\'ס וקונות שייק גלידה עם קופסת צ\\\'יפס ליד.
\\\"את יודעת, לפעמים שתיקה יפה לך\\\" אחותי אומרת פתאום וחיוך קל על שפתיה. יופי. הגלידה עושה את שלה. היא חוזרת לרדת עלי, זה כבר סימן טוב.
\\\"אה כן?\\\" אני אומרת בחיוך, ובכן חבל שאני לא מאיימת וחזקה כמוך, גברת שנתנה *אגרוף* לפנים של בנאדם\\\" אני צוחקת. גם היא. ואז שתיקה.
\\\"הוא ניסה משהו?\\\" אני שואלת והאוויר מתעבה סביבנו.
\\\"לא.\\\" היא עונה מהר.
\\\"…את מנסה לשקר לי עכשיו?\\\" אני שואלת.
\\\"לא. באמת שלא.\\\" היא מרימה את ראשה.
\\\"פשוט… הגיע לו. תאמיני לי. הוא לא ניסה כלום, זו הייתה אשמתי אבל.. הגיע לו.\\\" היא אומרת בנחישות.
\\\"אוקי.. אשקר לך אם אגיד שאני משוכנעת לגמרי, או שאני הולכת לעזוב את זה, אבל אני סומכת עלייך.\\\" אני מסתכלת עליה.
היא מהנהנת חזרה בתודה.
\\\"אז, כואבת לך היד? כי זו נראתה חתיכת מכה שהילד הזה קיבל.\\\" אני צוחקת אבל נימת רצינות קלה עוטפת את המילים.
\\\"קצת\\\" היא צוחקת \\\"אבל זה בסדר. הפנים שלו כואבות יותר.\\\" היא טובלת עוד צ\\\'יפס בשייק בגאווה, ספק בגלל המכה המכובדת, ספק בגלל שנראה שאני גאה בה.
\\\"טוב\\\" אני אומרת בפיץ\\\' גבוה יותר ממה שהתכוונתי.
\\\"טוב\\\" היא אומרת בפיץ נמוך יותר ממה שהייתי רוצה לשמוע.
שתינו מהנהנות וטובלות עוד צ\\\'יפס בשייקים שלנו.