אגודת צער בעלי חיים פרק ז'

מירית חשה שהיד בו אוחזת היא את הטלפון בוערת , מה קורה לי חשבה בינה לבין עצמה.

יום העבודה חלף במהרה היא יחד עם ד"ר אורן ניתחו שתי חתולות יפהפיות אשר מישהו השאיר אותן ליד השער הגדול של האגודה.

הניתוח של שתיהן הצליח למרבה השמחה שאחזה בכל עובדי האגודה וד"ר אורן לא פסק מלהלל את מירית כמה היא קשובה ועובדת בצורה פשוט מרשימה.

"ד"ר אורן אתה רוצה שאסמיק?" "מצדי את יכול להסמיק אך אני אומר רק את האמת ואת פשוט מתנה לכל בעלי החיים בהן את מטפלת מעמק הנשמה".

בסביבות השעה 17.00 יצאו הביתה ד"ר אורן ומירית והפעם ציפי לא הצטרפה אליכם מאחר וזה תורה להישאר במהלך הלילה במקום ולדאוג שכל בעלי החיים מרגישים בטוב.

מירית נכנסה למכוניתה והחליטה להיכנס למספרה שבה היא מבקרת פעם ב- 3 חדשים ואולי יותר, אך היום היא רצתה לקבל מצב רוח יותר גבוה והיא התקבלה ע"י הספר שלה עם המון ברוכה הבאה. הוא טיפל בשיערה החלק והארוך כמעט עד מתניה , היא לא מוכנה להסתפר אלא רק את הקצוות ומדי פעם משתכנעת לצבוע מס' גוונים בהירים לאורך שיערה המדהים.

היא יצאה מהמספרה והרגשתה הייתה טובה יותר ומיד נכנסה למכוניתה ונסעה הישר הביתה.

במהלך הנסיעה העיפה שוב מבט בכרטיס ביקור של גבי והחליטה לצלצל אליו ואולי לבלות עמו פעם נוספת.

הוא שמח מאד לשמוע את קולה וקבעו כי בשעה 20.00 הוא ימתין לה ליד הבית .

מירית עלתה לביתה השעה הייתה 18.30 לערך הוא נשכבה קצת על מיטתה לנוח קימעה ולעשות סדר במחשבותיה.

לאחר שלא הגיעה לשום הבנות בינה לבין עצמה החליטה להתכונן לפגישתה עם גבי.

היא ירדה בשעה 20.15 יפהפייה מתמיד. השיער הארוך גולש על כתפיה והבגדים היו פשוט מקסימים.

גבי יצא מהמכונית שלו, נישק לה קלות על מיצחה וקידם אותה בברכה חמה וכמובן התפעל מיופייה.

המכונית שלו יצאה לדרכה וכשהגיעו לתיאטרון הלאומי "הבימה" עצר במגרש החנייה אך ביקש ממנה להישאר בתוכו.

הוא חזר כעבר דקות מעטות ושמח כי הצליח לקנות 2 כרטיסים להערב כשהצגה נפלאה בכיכובה של ליה קניג האחת והיחידה. אגב, חייך אליה נכון שאת אוהבת מאד תיאטרון? נכון מאד מאד.

תחילת ההצגה הייתה בשעה 21.00 ושניהם נהנו מאד מאד.

בהפסקה יצאו לעבר המזנון וגבי קנה לשניהם קפה ושתי עוגות . הם ישבו באחד השולחנות הפנויים וגבי אמר למירית כי הוא מאד שמח שהחליטה לצלצל אליו.

הצלצול השלישי נשמע ושניהם מיהרו לחזור לאולם למחציתה השנייה של ההצגה.

במחיאות כפיים אדירות נפרד הקהל מכל השחקנים כשליה קניג גרפה את המחיאות הסוערות ביותר.

מירית וגבי יצאה יחד עם הקהל הרב מהתיאטרון שנבנה מחדש והיה פשוט מושלם. האורות הרבים והמדרגות שהוליכה לעבר האולם כל אלה השאירו רושם אדיר בפני כל צופה וצופה.

השעה הייתה קרוב לחצות ולאחר שנכנסו למכונית המשיכו להחליף רשמים מההצגה המלבבת שזה עתה צפו.

"יש לך כח לעוד שעה קלה לשהות לצידי?" שאל בבת שחוק הפרופסור את בת זוגתו לערב זה ? "

"לאן אתה רוצה שניסע"?

זאת תסמכי עלי. ואכן הוא נסע קברת דרך די ארוכה כשבסופה הגיעו למלון רמת אביב שכולו עטור פרסומות "לרגל הפתיחה המחודשת" וכו' וכו'.

מירי יצאה מהאוטו וגבי חיבק את מתניה הדקות וצעדו הישר למלון רמת אביב ושם נכנסו לאולם הריקודים אחד היפים בסביבה זו.

התזמורת ניגנה בעת כניסתם ואלס של יוהן שטראוס "הדנובה הכחולה" וגבי ישר לקח את מירית לרחבת הריקודים ושניהם נהנו לרקוד ואלס זה. האורות נדלקו באולם ושניהם ראו כי האולם מאוכלס עד אפס מקום.

מלצר צעיר ניגש אליהם ושאל "פרופסור גזית השולחן שלך הקבוע ממתין לבת זוגתך ולך.

מירית הבינה שאין זו הפעם הראשונה שהוא מתארח במקום זה.

השולחן ניצב בפינה אפלולית והמלצר לאחר שהושיב את שניהם מיהר והביא סלסלת פירות טרופיים אקסקלוסיביים וכן בקבוק יין אדום וכמה פרוסות עוגות טעימות להפליא.

כשהתזמורת החלה בנגינתה גבי משך את מירית לרחבת הריקודים והפעם היה טנגו מסחרר ביופיו והזוג הצעיר שלנו רק בתיאום נפלא אחד עם השנייה. שניהם חזרו לעבר שולחנם לא פחות מ- 5 ריקודים אשר רקדו אחד אחרי השני.

גבי חיבק את מירית כבר קרוב יותר וחזק יותר וכשהגיעו לשולחנם נישק קלות על לחייה.

השניים עשו את דרכם החוצה לא לפני השעה 02.30 לפנות בקר וגבי הסיעה את מירית לביתה ונפרד ממנה בנשיקה על מצחה לא יותר מזה וכמובן יצא איתה החוצה ודאג להזמין את המעלית שהיא נכנסה בה בגפה.

המשך יבוא