התרגשתי

"לא מאמין שאני כאן שוב", אשכרה שער בית ספר. ככה אני אומר בעודי מסתכל על שערי בית ספר,
לא האמנתי שאחרי שאסיים תיכון אני איך שהוא אחזור לפה שוב. בטח ובטח שלא בתור מורה, ובטח שלא למתמטיקה. בתיכון הייתי 4 יח"ל עם ממוצע 80 בקושי, אז ללמד מתמטיקה לא חשבתי שיקרה לי.
אף פעם בכל חיי לא רציתי להיות מורה, כשהייתי בתיכון בכל שני וחמישי היתה שביתה אחרת, בנושא שכר לא הוגן. אף פעם לא הבנתי למה במקום למצוא עבודה אחרת, עם שכר גבוה יותר המורים מעדיפים לשבות כל שנה.
לא האמנתי שאהיה מורה, השכר, והסבלנות שצריך כלפי התלמידים.
אבל אני פה, ואני בדיוק בזמן לשיעור הראשון שלי. מתמטיקה למתחילים.( תלמידים בכיתה ג)
נכנסתי לכיתה, שמחתי לראות שני ילדים עומדים על החלון ויורקים למטה, שלושה ילדים קופצים על השולחן, והשאר בטלפון כאילו הם יושבים בבית. ממש ממש רציתי להגיד "אופס כיתה לא נכונה" ולצאת. אבל באותה מידה אני ממש ממש צריך את הכסף, אז אמרתי "שלום אני רותם המורה החדש שלכם" אף אחד לא הגיב. יכלתי לנסות שוב אבל במקום אמרתי "בוחן פתע מי שנכשל עף מבית ספר".
ברור שאין לי את הסמכות לעשות את זה, הסמכות שלי נגמרת בלרשום חיסורים, אבל הם בכיתה ג והילדים לא הכי בשלים. להפתעתי זה עבד. נתתי להם כמה תרגילים שעוד זכרתי מהתיכון, אמרתי להם "תעשו!" בזמן שישבתי והייתי בטלפון. בסוף השיעור אפילו לא אספתי את התשובות שלהם, פשוט קמתי והלכתי.
עכשיו הייתי צריך להחליט להכנס לחדר מורים או להתפטר, נכנסתי לחדר מורים.
שם ראיתי מה שהייתם מצפים לראות, אנשים מבוגרים מסריחים מקפה. בשנייה שנכנסתי רציתי לצאת, אבל לפני שהספקתי צעקו לי " אתה המורה החדש, בוא בוא לשבת איתנו" חייכתי והתכוונתי לומר " מעדיף למות" אבל בטעות יצא לי "כן בטח מכין קפה ובא" ספרתי את השניות לסוף ההפסקה,
כשההפסקה נגמרה הבנתי שיש לי עוד שיעור ואני לא בטוח כבר מה עדיף, למות ברחוב או ללכת לשיעור הבא.
הלכתי לשיעור, נכנסתי ואמרתי "הי אני המורה החדש שלכם כולם בבקשה לשבת"
אף אחד לא ישב, אז עשיתי מה שאני יודע, אמרתי " בוחן פתע מי שנכשל עף מבית ספר"
כולם ישבו, אבל הפעם במקום לתת להם בוחן, נתתי להם כדור כדורגל ואמרתי " לכו שחקו בחוץ" היה כיף עד שנזכרתי שאני מורה למתמטיקה, לצערי נזכרתי מאוחר מדי, והמנהל כבר בא ושאל אותי למה הילדים בחוץ. אמרתי לו "יש יום כל כך יפה למה שהם לא היו בחוץ" הוא אמר " כי אתה מורה למתמטיקה ויש להם שיעור מתמטיקה" עניתי לו "לי היה ממוצע שמונים במתמטיקה ותראה איפה אני עכשיו" כמובן שלא הזכרתי שזה ב4 יח"ל.
אחרי השיעור הוא קרא לי למשרד שלו, אמר שהוא צריך לדבר איתי. אני לתומי חשבתי שהוא יציע לי להיות המורה לספורט במקום מתמטיקה, אבל הופתעתי לגלות שהוא מפטר אותי. כשיצאתי ממשרדו, הלכתי ישר לחדר האוכל, שם העמסתי אוכל לשבועות כי ללמד אני לא חוזר, כמובן שלא שכחתי לגנוב את מכונת הקפה מחדר המורים. הדבר הזה שווה בערך משכורת שלמה של מורה.
כשיצאתי מהשער עם עשר שקיות אוכל ומכונת קפה בתיק נתתי מבט אחרון על שער בית הספר,
אמרתי "לא משנה כמה גרועים החיים שלי לפחות מורה אני לא"
חייכתי והלכתי.