סיפורים קטנים.

סיפורים קטנים. 

אנחנו ארבע ילדים במשפחה אני הבכורה…
לכולנו יש שמות שניים, אחותי השם השני שלה הוא על שם סבתא רבתא שלי שנפטרה (בשיבה טובה ב״ה) לאחר השואה.
אחי קרוי על שם סבא רבא שלי שנפטר ביום השואה עצמו, אבל בהפרש של כמה עשרות שנים…
ואני, קרויה על שם אחות של סבתא רבתה שלי, שנספתה בשואה…
אני זכיתי להכיר את סבתא רבתא שלי… היא נפטרה כשהייתי בערך בת עשר, אולם את סבא רבא שלי לא זכיתי להכיר…

תמיד סיפרו לי ש״סבתא דורקא הייתה גיבורה!!!״ היא החביאה בפה תרופות בשביל חברותיה ואחותה… היא הייתה באושוויץ- בירקנאו. ולאחר המלחמה הנוראה היא עלתה לארץ והקימה כאן משפחה לתפארת. אני גאה להיות נינה שלה, וגאה עם כל העצב שבעניין שאחותי קרויה על שמה- ושאני זכיתי להכיר אותה!

סבא רבא שלי, היה פרטיזן. הוא התחבא ביערות ונלחם הגרמנים. אמא שלי ספרה שהוא לבש מדים שלהם והרג אותם.
 
אם כמה שהסיפורים נוראים, ואי אפשר אפילו להכיל את המספר 6,000,000 ששה מליון… חובה על כולנו להאמין בגאולת עם ישראל ולדעת שמעתה תפקידינו הוא להעביר הלאה לילדינו את הסיפורים, כי אנו בני הנוער האחרונים שנזכה לשמוע סיפורים מהניצולים, ילדינו וכמובן נחדינו, אינם ישמעו, אולי לא יאמינו. ולכן עלינו לדעת שבכוחינו להעביר להם את כל מה שאנו יודעים על קרובי משפחתינו!!!