פרופסור
זו היתה הפעם השניה שהחלטתי לעשות ביקור במרפאה שלו, כמובן עם תור מסודר .
אני תמיד אוהבת להגיע מוקדם, להתרשם מהתנועה האם המטופלים נראים מרוצים כשהם יוצאים .
בחדר המתנה אני תמיד מפטפטת ומקשקשת מלקטת מידע .
זה מתחיל מההתנהלות של המזכירות, מהיחס וקבלת הפנים, אני שואלת שאלות תמימות גם את האחיות והלקוחות אני מחייכת מדברת מקשיבה לשיחות .
בפעם הקודמת הכינו לי נס קפה, היו ממש חביבים ונעימים, כולם היו מחוייכים , אפילו היה אפשר להשתמש בשרותים.
אבל הפעם הגעתי למרפאה ביום ממש לא טוב .
הכל התנהל בחסר סבלנות אווירה של זעף .
בעודי ממתינה לתורי בתקווה שלאחר הנסיעה הארוכה אוכל לשחרר את השלפוחית הלחוצה שלי המזכירה ראתה אותי הולכת לכיוון השרותים עצרה בעדי כשהיא זורקת לעברי
"השרותים בשיפוצים,
צריך לצאת החוצה ולרדת שתי קומות במעלית תלחצי על מינוס אחד ".
חזרתי אחרי ההתרוקנות לחדר המתנה .
כל האגף הימני הוצף מהגשם זלעפות שלא פסק יותר מעשרים וארבע שעות , חדרי הניתוח הוצפו מיי המבול חדרו את התקרה, המים נזלו מהקירות כמפלים , ובחדר הדימות, אנשי אחזקה רצים עם גיגיות , ניילונים ועגלות מנסים לפנות ככל האפשר את המכשירים הטכנולוגים הכי יקרים מנתקים מהחשמל ומכסים ביריעות ניילון עבות בניסיון היסטרי למזער ככל האפשר נזקים .
מזלי שהגעתי אליו בפעם השניה והאחרונה . כמעט והייתי סוגרת איתו את הניתוח ואת חיי בידיו מפקירה . נתקעת בהתאוששות בצחנה של ניחוחות נבגי העובש והרטיבות ,בוודאות הייתי חוטפת גם דלקת ריאות . וכל המים האלה שמטפטפים מעליי, היו עושים לי עוד חשק ללכת לשרותים ושאין אפילו איפה לעשות פיפי וצריך לרדת שתי קומות עם כל הכאבים , כי גם השרותים מוצפים מים יורדים מהתקרה במפלים .
כשנכנסתי אליו סוף סוף אחרי כל המחשבות וההתרשמות שספגתי מהזמן שביליתי בחדר ההמתנה .
שלפתי והצגתי בפניו תמונות מהאלבום
כאלה שאי אפשר לערוך בפוטושופ .
והוא ליגלג לי בפנים, אפילו לא הסכים להביט
הוא קם מכיסאו ואמר ;
" אני איתך לא מדבר עד שאני לא רואה כסף" !
ויצא מהחדר .
קמתי אני אוספת את חפציי , כמעט ופורצת בבכי מההשפלה וההלם .
מי מדבר ככה למטופל ?!
פרופסור .
מרשה לעצמו .
לפעמים רק על כאלו דברים אני מודה לאלוקים שמציל אותי ממצבים, מקומות ואנשים .
תגובות (0)