שימו את החרם בכיס הקטן!

שלום לכם :)
אתם, וודאי שכאתם שומעים את המילה חרם, עולים לכם דברים שליליים בראש.
אז רציתי להראות לכם את צידו האחר של החרם.
אני כותבת כאן על החרמות, ועל ניסיון כושל לחרם דפוק ועל חוויה מחרם :)
כן… זה אפשרי לגמרי!
זה נשמע קצת מוזר… אני יודעת.
אני ממליצה לכל מי שנמצא בחרם לקרוא. ולכל אחד בכלל. סיפור אמיתי!

אני הייתי "מקובלת" ולא, לא היו לי "שפוטים", היו לי חברים!
יש כאלו שיגידו לכם שלא הייתי, אבל אני יודעת
שאם אמרו לי לעשות משהו שלא רציתי – לא עשיתי.
ואם הציקו לי – לא ויתרתי.
אני יודעת לוותר כשצריך. לוותר כשצריך זה כשהאדם שעומד מולך, נחשב
להגון (לפני שרבתם או משהו),
או שאתם חברים,
או שהוא קטן ממך בהרבה (לא בשנה או שנתיים…)
או סתם בא לך להיות טוב למישהו, למרות שזה כלול בוויתור.

בכיתתי הייתה ילדה שלא קראנו לה "מלכת הכיתה" אבל זה מה שהיא הייתה.
היו לה שפוטים… כאלו שכאילו נתנו להם שיקוי והם נהפכים לעיוורים.
ביום אחד בהיר, היא גמרה אומר בליבה לעשות כל יום חרם על מישהי אחרת
(רק עם ועל הבנות).

כן זה מ-פ-ג-ר

ממש כמעט כל הבנות השתתפו.
אני, לא נסחפתי אחרי הזרם; תמיד שעשו על ילדות אחרות לא השתתפתי.
להפך עזרתי למוחרמות.
יום אחד עשו עלי!!!

טם ט-א-ם טםםם!

ודווקא אהבתי את זה,

כן! כן!

כי סוף סוף אנשים יראו אם מי יש להם עסק.
זה בגלל שאני לא נוטה לריב כל כך בכיתה, כמובן שלריב תלוי גם בצד השני שמרגיז אותך,
אך כנראה באותה התקופה לא הפרעתי לאף אחד ואף אחד לא הפריע לי (אני יודעת לריב).

לא פחדתי מהם ולא כלום. להפך, כשהם ישבו במעגל ודיברו עלי הרגשתי סלב D:
הבנתי שמקנים בי עוד יותר :)
לכן, דווקא עברתי לידם, להראות להם שזה לא מזיז לי.
אפילו היה קטע שהן שרו איזה משהוא "רע" עלי ומחאו כפיים, אז מחיאתי כפיים גם כן.
לאחר מכן, כשהתחשק לי, התחלתי בעבודה; קראתי לכמה ידידים שלי
(מהבנים שלא השתתפו) ולאלו שעזרתי להם.
ככה אספתי לי עוד חברים, לא שפוטים, חברים!
והם ואני פשוט הלכנו לילדות שכן השתתפו, מול הפרצוף.
מה הן ראו?
הן ראו שהן טיפשות, שאיתי לא מתעסקים, ששום דבר שהן יעשו לא יזיז לי.
ואז הן התחילו להציק לנו, וחברים שלי כבר סידרו את העניינים
(לא אמרתי להם לעשות את זה, הם עשו את זה מחברות)

לבסוף, פסקו החרמות!!!
כי מאז מה שעשיתי, כולן הסכימו בפה מלא שחרם זה שטות!

סוף טוב, הכל טוב :)

לקחתי את זה כחוויה, זה נתן לי עוד ניסיון.

אגב אחרי כן, שנאו את הילדה ההיא ממש!

אז אני רוצה להסביר לכם, שהכל תלוי באיך שאתם רואים דברים.
אני יודעת שיש החרמות קשות יותר, למשל כאלו שאף אחד לא מוכן בכלל לעזור לך ואז אפשר לנסות לדבר אתם. אם זה לא עובד אז לפנות למורה, ולא לקחת ללב, להפך זה הזמן הטוב ביותר להבין כמה אתה חשוב ואיך אנשים חושבים שהם יכולים רק בעזרת
חרם לשנות את היופי שבך, אותך!

תראו מה אנשים מסוגלים לעשות, הייתה כל כך חשוב להם, שהם ארגנו במיוחד
בשבילך קבוצה שלמה.
תחשבו על זה רגע…
* הם החליטו שזו הדרך היחידה לעצבן אותך.
* הם הלכו לשכנע חברים.
* הם בזבזו זמן.
* לא כולם הסכימו.
* הם נהיו ממורמרים כי לא כולם מסכימים, או שכולם הסכימו אך זה בטוח לקח זמן.
* הם ילדותיים!

ומה אתה עושה?
כלום. חחח כמו מלך :)

דבר נוסף, בזכותם אתם יכולים לשפר את המנהיגות שחבויה בכם.
זה הזמן, להראות שאתם שונים!
לא כמו כולם!
ושאתם לא פוחדים!

תסתכלו על זה כאילו אתם עושים חרם.
כאילו אתם אלו שבחרו לא לדבר עם אחרים :)

אם בכל זאת, כמוני, הצלחתם לאסוף חברים,
אתם מראים את הכוח שיש בכם (אלו שלא הצליחו, יש להם כוח שפשוט לא רואים).
כך אני אספתי לי עוד חברים, והם נתנו לי כוח!
כוח מבחינה חברתית ומהבחינה האישית.

אני מאמינה שכל ילד יכול לעבור חרם, וכמובן שהייתי מעדיפה שלא היה דבר כזה בכלל.
הדבר היחיד הוא שלא כל ילד קולט בזמן שהוא יכול.

יכול אחרת.

ולא כל ילד קולט ישר איך לעשות זאת, אז זו הדרך.

מקווה שעזרתי או שנהניתם לקרוא :) !