שכונה פרק 11
**מנקודת המבט של אסף**
ישבנו מחובקים..הרגשתי שהיא נרדמה לי בידיים. אז הרמתי אותה כמו נסיכה ושמתי אותה במיטה של ההורים שלי,היא גדולה ונוחה.
חזרתי לסלון והכאב בכתף צרב לי,הייתי בלי חולצה אז הורדתי את התחבושת בזהירות רק כדי להציץ וזה כאב מרגע לרגע. הבנתי שנכנס לשם כדור.
הרגשתי את החום מתפשט בכל גופי,ידיי משותקות.
זה כאב עוד מקודם..זה שרף עוד מקודם..אבל לא רציתי שהיא תראה שכואב לי.
"פאק" לחשתי הרגשתי כבר זרמים בידיים,הכדור היה הרבה זמן בכתף..אבל הוצאתי אחד איך לעזאזל הגיע עוד אחד?
הלכתי למקלחת והוצאתי מאחת המגירות פינצטה וחזרתי למטבח. לקחתי כף גדולה מעץ והרתחתי מים חמים בקומקום וגם לקחתי מהארון למטה שתייה חריפה..
חיכיתי שהמים ירתחו ולקחתי תחבושות חדשות.
שמתי אתה המים החמים בקערה והנחתי במים את הפינצטה. אחרי שלוש דקות בערך ניקיתי את הפינצטה במגבת וכבר לא הרגשתי שום כאב ביד אבל אסור לי להשאיר בפנים את הכדור.
נשמתי עמוק,שמתי בתוך הפה שלי את הכף מעץ כך אני לא אצעק כמו מטורף ולקחתי את הפינצטה הרותחת ורק התפללתי שהרגע יעבור..
**מנקודת המבט של יעל**
קמתי בבוקר הפוכה לגמרי, הסתכלתי בשעון והשעה הייתה שתיים עשרה.
ישבתי על המיטה הענקית מנסה להבין איפה רני, משחזרת כל רגע מאתמול וחיוך גדול עלה על פני. הכל קרה כל כך מהר,אולי יותר מידי מהר? מה אנחנו עכשיו?חברים?אנחנו ביחד? אני מקווה שכן..
קמתי על רגליי הולכת באיטיות למקלחת,הסתכלתי על עצמי במראה..די נבהלתי ממה שראיתי..שיער פרוע, עניים בקושי פתוחות, סימנים של הסדין על לחי אחת, על הלחי השנייה מעט רוק מהלילה..בקיצור נראתי כמו הטינה!
שטפתי את הפרצוף שלי ועשיתי קוקו גבוה חדש והייתי נראת הרבה יותר טוב.
הלכתי לחדר של אסף והוא לא היה שם אז הלכתי לסלון. הוא נרדם בישיבה..מעניין איך הוא נרדם שוב הרי הוא בטוח הרים אותי לחדר של ההורים שלו.
"אסף" לחשתי מנסה להעיר אותו-אין תגובה
השעה שתיים עשרה ומשו אין טעם שנלך למקיף. שלחתי הודעה לאמא שלי שהלכתי ולקחתי חולצת בית ספר מחברה שלא תדאג.
הבטן שלי התחילה להשמיע קולות של משאית אז עם כל הכבוד,כשאני רעבה כולם תופסים מרחק.
לקחתי מחבת וטיגנתי פאנקייקים, תמיד יש להם חומרים לזה ומזל!
ישבתי על השולחן הקטן ושמתי את הצלחת עים הפאנקייקים וגם סירופ שוקולד,על הבוקר סכרת.
סידרתי את השולחן ועטפתי את האוכל שלא יתקרר וישבתי לאכול
"היי" אמר אסף בקול צרוד
"היי"חייכתי לעבורו "בוקר טוב"
"בוקר" אמר ונשק לראשי
"רוצה?" שאלתי
"מאוד,אני רק יתארגן ויבוא"השיב והלך לחדרו
אחרי חמש דקות הוא חשב מולי ואכל גם.
"תגיד" אמרתי ישירות "מה אנחנו עכשיו,חברים?" שאלתי והסתכלתי אליו מחכה לתשובה
"כניראה שכן"השיב עם אוכל מלא בפה
"אוקי"אמרתי
"בסדר"השיב
"נו מה אני לא יכול" אצר עצבני אחרי שהינו חמש דקות בשקט
"מה, אני אוכלת" אמרתי בתמימות
"תשמעי,את יודעת שקשה לי להביע רגשות אני לא אוהב קוצי מוצי את החיים שלי וכל החרא הזה אבל אני חולה עלייך,ולא מהיום..את באמת החיים שלח ואני לא יודע מה אני יעשה אם יקרה לך משהו"הרגשתי צמרמורת עוברות בגופי כל מילה שלו נכרתה בליבי
"אני.." "אני לא יודעת מה להגיד" השבתי,אין מצב שהתאהבתי ברגע אחד,או שתמיד אהבתי ולא שמתי לב..אני לא יכולה לתת לו לחיות באשליה שאני מאוהבת בו ואני בכלל רק דלוקה עליו..
"שבוע,שבוע ניסיון נראה איך זה הולך לנו" הסביר
"סבבה" אמרתי
הוא חייך אלי חיוך גדול,הוא היה מאושר..
"כואב לך?" שאלתי
"קצת"
"אולי נלך לרופא?" שאלתי
"מה הוא יעשה לי? עזבי לא רוצה" אמר
"טוב" אמרתי,אחרי הכל הוא מחליט
"טוב חברה שלי,מה נעשה היום?" שאל
"מה אתה רוצה שנעשה?" שאלתי
"יש לי רעיון" אמר..משום מה הייתה לי תחושה לא טובה
תגובות (0)