שכונה פרק 3
"מי חמוד ויחליף אותי?" שאלתי בנחמדות אני רבע שעה מנפנפת ויש עוד מלא בשר כמה הם מתכוונים לאכול לעזאזל?
"אני חמוד" אמר גיא ולרגע עניי נצצו מאושר סוף סוף להיפרד מהמנגל
"אבל אני לא יחליף אותך"אמר ברשעות,עשיתי לו מבט עצוב והוא התקרב אלי
"בבקשה"אמרתי
"טוב" אמר לאחר דקה של מחשבה. נתתי לו נשיקה בלחי לאות תודה וחזרתי לכולם שעדיין אוכלים .
ישבתי בשולחן הארוך שלא נגמר ושמתי לי בצלחת בשר..והרבה
"שמה אחת לא אמרת דיאטה?" שאלה נטע
"אמרתי ממחר" הסברתי ותקעתי ביס גדול בפרגית
"היום זה מחר" אמרה וכולם צחקו.
"חברים" הודיע עומר
"מחר הולך להיות שרב" הפסיק לרגע את המשפט ולקח ביס מין הסטייק "ובגלל שזה גם חופש כולנו נעלה לגג ונשב שם מתאים?"שאל
"ברור"אמרתי. הגגות של שלושת הבניינים מחוברים אז כולנו יושבים ומשתזפים שם ולפעמים עולים עם רובי מים
כולם הסכימו בפה אחד על הרעיון חוץ מאורטל. היא שתקה שתיקה שלא אופיינית לה. באמת שהיא רצתה ללכת גם אבל היא הייתה חייבת ללכת למשפט של אבא שלה. אף אחד לא יודע מה מתרחש בביתה. אף אחד לא יודע שמבחוץ היא שמחה ומפנים היא שבורה.אבא שלה,הדמות לערצה נמצא מאחורי סורגים בגלל שלקח שוחד. למרות שזה לא נכון. יעקוב בן אדם ישר ובמשך חייו בחיים לא לקח שוחד או עשה מעשה רע. אורטל לא יכלה יותר,נמאס לה להרטיב את הכרית מרוב דמעות ונמאס לה ללבוש מסכה שהכל בסדר..היא לא יכלה לספר פשוט לא יכלה.
"אורטל" שמעה קול. המחשבות לרגע הפסיקו כלא פלא והסתכלה על ענייהם הנוצצות של כולם המחכים לתשובה
"את באה?"שאל עומר מחכה לכן שלה..זה לא כיף שאחד לא נמצא.
"ברור" אמרה בקול שקט,מעט שבור ועם חיוך שאומר הכל בסדר אבל העניים אומרות אחרת.
"גיא תגביר"צעקו לו החברה כששמעו רגאיי
לרגע אחד כולם עזבו את האוכל והתחילו לרקוד. הסתכלתי על כולם מאושרת שיש לי חברים כאלה טובים. עומר בא מולי והושיט לי את ידו,לא היה לי כוח לרקוד ורציתי כל כך את הפרגית הזאת
"בואי כבר שמנה"אמר ותלס את ידי חזק ומשך אותי אל עבר כולם.
רקדנו ונהנו ולאחר מכן ראיתי שסתיו בא עם שתייה ומזג לכל הבנים לשתות. הוא בא למזוג גם לי אבל עומר עצר אותו ודפק לו מבט.
"למה?"שאלתי מקווה שישמע מכל הרעש
"את קטנה מידי"הסביר את עצמו ואני רק התעצבנתי. הרגשתי איך הדם זורם בעורקים,איך הפרצוף שלי הופך לאדום מכעס. בוא יותר מידי מגונן עלי, עלי ועל אורטל שנינו קטנות בעיניו.כל הגנים המרוקאים עלו ולא היה אכפת לי מכלום
"תזדיין"אמרתי בעצבים והלכתי לשולחן עצבנית,ניסתי לספור עד עשר אך ללא הצלחה. הסתכלתי לצד וראיתי את אורטל בקושי אוכלת
"מה קרה?"שאלתי מתקרבת אליה תוך כדי
"כלום"אמרה.ישבתי לידה ידעתי שיש משהו
"את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל"הסברתי
"עשינו לך משהו?שאלתי והיא השיבה בראשה לשלילה
"זה מהמשפחה?"שאלתי. היא שתקה
ליטפתי את ראשה,נתתי לה את הזמן שלה לספר אני לא אוהבת ללחוץ
"זה אבא שלי" לחשה
"מה קרה לו?" התקרבתי כדי לשמוע יותר טוב
"הוא בבית סוהר"אמרה בעצב,ראיתי דמעה יורדת על לחיה. הלב שלי הפסיק לפעום,יעקוב בעל המכולת בבית הסוהר??
תגובות (4)
אהבתי, כיף לקרוא פשוט ולעניין
זה ממש דומה לסדרה 'שכונה' הייתי מציע לך לכתוב סיפור מקורי משל עצמך.
את כותבת יפה אך יש כמה דברים שמטרידים אותי האחד- זה לא כתוב מאף נקודת מבט זה כאילו כתוב מיעל, אבל כשיש אמירה שלה זה אמרה יעל ולא אמרתי. הדבר השני שמטריד אותי שזה באמת דומה במקצת לסדרה שכונה.
אני יודעת שזה דומה אבל אתם תבינו בפרקים הבאים שזה לא ככה. ובקשר לתגובה שלמעלה שיש מספר קטעים שהסיפןר מסופר מנקודת מבט כללית..כמו בסרט את לא יודעת מה השחקנים מרגישים וכך זה גם פה.