שכונה פרק 5
זה הפעם המאה ושלוש שאני מנסה לעלות את הפרק או להגיב למישהו ולעזאזל זה לא נותן!!
-בחזרה לסיפור
איך שהתגעגעתי למשפחה שלי..למשפחה המדהימה שלי,למשפחה המושלמת, החמה המרגשת שעוטפת אותי באור ונותנת לי אנרגיות…
על מי אני עובדת??אני לא סובלת את המשפחה שלי פשוט לא! לא מוכנה לראות אף אחד מהם.לא מוכנה שלמוע את הצעקות והבכי שלהם. לא רוצה לא יוכולה לא מסוגלת! רק תתנו לי לצאת מהבית כמה שיותר מהר.
מחשבות כאלה ואחרות התערבבו במוחה של יעל במדרגות ביתה. כאשר פתחה את הדלת..טרור. טוב למעשה זה מה שהיא חשבה
"מה אתה עושים?" שאלתי המומה כשראיתי את "עמי ותמי" קופצים על הספא עם צבע לא מזוהה על הפרצוף. עמי ותמי-הילה וסער שני, תאומים בני ארבע וחצי בלאגניסטים ברמות
הם לא ענו רק המשיכו לעשות את שלהם. השעה שלוש ועוד חצי שעה המפקדת (אמא) תחזור לבית.
"את לא רואה מה הם עושים?" שאלתי,יותר צעקתי על הבטטה שלא זזה מהפלאפון שלה.הוצאתי לה את האוזניות מהאוזנים המטונפות שלה והיא רק חייכה
"תיראי אותם" צעקתי והצבעתי על הקטנים שעדיין קופצים שם
"זה בסדר תני להם להתפרע הם קטנים" אמרה והחזירה את האוזניות.
"זונה" צעקתי עליה אבל היא לא שמעה..ומזל למה היא שוטר מילה אחת וישר לאמא. היא קטנה ממני בשנתיים ומתנהגת כיאלו פרינססה העיקר הבכורה עושה הכל,סאמק
"יאללה מי רוצה חטיף?" שאלתי והקטנים צעקו "אני" בקולי קולות וניסתי להרגיע את עצמי כמה שיותר.
"הראשון או הראשונה שנכנסים מהר למקלחת ומורידים בגדים יקבלו חטיף טעים במיוחד" אמרתי בנסיון לגרות אותם. בלי לחשוב פעמיים שניהם רצו למקלחת והתפשטו מהר.
המים היו כבר חמים אז קילחתי אותם זריז שלא יגמרו.
"באיזה צבע השתמשתם?" שאלתי כשניסיתי לנקות את הפרצוף של יהלי והם ציחקקו להם.
ניגבתי אותם טוב,ושמתי אותם בסלון עם חטיף שמצאתי בארון..אין לי שמץ של מושג אם זה טרי אבל בתאבון להם.
בנתיים הדלקתי להם בובספוג הדבר היחידי שמרגיע אותם (תודה למי שהמציא אותם) והתחלתי לנקות את הבלאגן,החזרתי,ניקיתי,שטפתי ואפילו קרצפתי!
כניראה הדבה הרעיבה אותם כי הם התחננו לעוד אוכל. הכנתי חביתות עם סלטים והגשתי להם
הוצאתי אנחה קלה מפי..אני גמורה מעייפות ואז.. הפלאפון צילצל
"תביאו לי את הפלאפון"ביקשתי וסער הביא לי
"תודה"אמרתי ונשקתי למצחו. כזה חמוד
-חסום-
הלו" אמרתי ביובש ולקחתי חתיכה קטנה מהמלפפון
"היי" אמר הקול
"מי זה" אמרתי והמשכתי לאכול את הסלט..פעם ראשונה שיצא כזה טעים..פעם קודמת זה כמעט נגמר בתלונה לכולבוטק
"את לא מזהה אותי?" שאל אותי
"טוב אין לי כוח בי" אמרתי ובאתי לנתק
"חמש שניות" שמעתי אותו צועק
"חמש"
"זה אני"
"ארבע"
"יעל"
"שלוש" איך אני חולה על זה
"זה אני אושר"
"שתיים" דקה וואט דה פאק?
"מה?" שאלתי בבילבול .רצתי לחדר שאף אחד לא ידע..רצתי בכל כוחי הרגשתי שהרגליים שלי מתמוטטות..פתאום המסדרון לא נגמר,ארוך מתמיד. כאב ראש הופיע במוחי אך לא נתתי לזה להשפיע.
הגעתי לחדר,נעלתי אותו וישבתי על המיטה רועדת
"שומעת" אמרתי בסוף
תגובות (1)
מחכה להמשך!!!! :)
העליתי עוד פרקים מאמי …