שכונה פרק 7
אחרי השיחה..באו הזיכרונות,באו בגלים והרבה..כל כך הרבה פלאשבקים גרם למוח שלי להתפוצץ.
"מקלחת חמה תעזור" מילמלתי
"למה אני מדברת לעצמי?" שאלתי את עצמי שוב..
"באמת למה?" שמעתי קול מוכר,הסתובבתי בבהלה וזאת הייתה הדבה
"מה?" שאלתי בעצבים
"לא לא לא תמשיכי בדו שיח המעניין הזה" אמרה בחיוך שטני שאני מתה למחוק אותו מהפרצוף,זרקתי עליה כרית שהייתה הכי קרובה אלי והיא תפסה אותה.
פתחתי את הארון והעברתי מבט על הבגדים
"לאן זה?" שאלה
"למטה" אמרתי בשקר..
"שקרנית,אמרתי וישבה על המיטה ממשיכה להתסכל עלי
"אחותך שקרנית"אמרתי ממשיכה להסתכל על הבגדים
"אם זה היה למטה היית יורדת עם פיג'מה ממתי את שעה מול הארון?" שאלה
לא התייחסתי אליה..אולי ככה היא תלך
"מי הבחור?" שאלה בהרמת גבה
"מי יסבול הערב?" המשיכה לחקור
"מה יש לך?" התפרצתי עליה
"אז כן יש מישהו,קדימה פרטים" אמרה ושכבה על הבטן ופניה על הכפות ידה ומסתכלת בתעניינות
"טוב אבל שום מילה" אמרתי וישבתי על הכיסא של המחשב.
"ברור מה" השיבה
"קדימה מי זה" אמרה מזרזת אותי
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי "אושר"
"מה" קמה במהירות מין המיטה בשוק
"כן"אמרתי
"את..לא אמיתי..את צוחקת עלי?" שאלה
"טוב אני צריכה להתכונן אז לכי ו..שום מילה"אמרתי
"מה אבל יעל" אמרה ודחפתי אותה לאט לאט ליצאה של החדר
"נו יעל בבקשה תמשיכי לספר" אמרה
"ביי ואל תספרי"אמרתי וטרקתי את הדלת
חזרתי לארון,אני צריכה משהו לא חושפני כי זה אושר אבל ממש ממש חם,ואני לא יכולה לסבול חום. אז התפשרתי..
לקחתי מהתא שורט,חולצת בטן אבל לא ממש חשופה רואים בקטנה ומעל שמתי ג'קט מצמר דק ארוך שעוקף את השורט. לקחתי את הבגדים ביד ונכנסתי למקלחת מתחת לזרם של המים החמים.
נתתי למים לשטוף את כולי, לאט נזכרתי במגע של אושר. מהר נסיתי למחוק את זה מזכרוני.
התנגבתי,התלבשתי ויצאתי מהמקלחת שעדיין מלאה באדים.
הסתכלתי בשעון והתקלחתי ארבעים ושתיים דקות.. ייבשתי את השיער ולאחר שהיה ייבש לחלוטין עשיתי מחליק, זה לא שאני מתגנדרת לכבודו, ככה אני מטבעי.
התאפרתי ממש קצת בעדינות ושמתי שרשרת עבה שתוסיף לחולצה הפשוטה..קצת בושם נעלי וואנס ויצאתי. הייתי מחוץ לדלת ונזכרתי,רצתי לחדר מתחת למיטה יש קופסא לקחתי משם אולר ושמתי בכיס ושמתי סכין קטנה בגרב. רק ליתר ביטחון.
נסעתי על האופנים החשמליות כי זה די רחוק,ראיתי שיש לי קצת זמן אז קניתי בדרך שייק פירות והמשכתי לנסוע לאט.
הגעתי אל הגבעה הגדולה וירדתי מהאופנים,המשכתי להחזיק אותם ועליתי במעלה הגבעה.
על אחד הספסלים הוא ישב לו שם בפלאפון, הרגשתי את הדופק מאיץ מרגע לרגע. לא יודעת אפילו למה התרגשתי.
"היי" אמרתי ונעמדתי מולו במרחק של שלוש צעדים.
הוא הרים את ראשו אלי והיה אפשר לראות את עיניו נוצצות..
"היי" אמר עומד מולי,הוא היה קרוב אלי,כל כך קרוב שהרגשתי את הנשימות שלו. ישבתי בספסל משאירה אותו עומד
"מה רצית?" אמרתי ישר ולעיניין
הוא התיישב והסתכל עלי
"את יפה"אמר..פרפרים קמו לתחייה והקגשתי שהבטן שלי מתהפכת,אבל אין לי רגשות אליו למה זה קורה לי.
"תודה" לחשתי
"טוב" אמר "אני..אני רוצה שנחזור,שנחזור אפילו להיות ידידים,השקט והמתח בנינו הורגים אותי" אמר
"אז למה אתה לא מת?" שאלתי
"אני רציני"
"גם אני,בחיין לא נחזור תבין את זה" אמרתי וקמתי מין הספסל
"שנייה" אמר ותפס את ידי
"תשחרר" אמרתי בעצבים ובשקט
"אני רוצה שתביני שהשתנתי" אמר
"תעזוב אותי" אמרתי מנסה להשתחרר אבל הוא רק הידק את האחיזה
"אני אוהב אותך,כל לילה אני חולם עלייך"
"גם אני..יש לי סיוטים בגללך כל לילה" עקצתי אותו
"אולי די את לא מבינה שאני אוהב אותך" אמר טיפה בצעקה ושיחרר את ידי. מרוב כאב שיפשפתי את היד
"אני אוהב אותך" אמר בשקט מנסה להתגבר על העצבים
"מצטערת.לי אין אותם רגשות" נזכרתי במה שהוא עשה לי,עכשיו אין דרך חזרה
"מה זאת אומרת?" שאל והתקרב אלי
נעמדתי במקומי,הייתי עצבנית, אש בעניים!
"אני לא אוהבת אותך" אמרתי לו לאט וברור
"אני מתחרפן ממך" צעק "תפסיקי ללכת ראש בקיר" הוא התחיל להשתגע.
הוא ישב על הספסל,כמו ילד קטן ולא כמו ביריון, ראשו טמון בין ידיו.
נעמדתי מולו והתקופפתי אליו,כבר לא פחדתי.
"אושר" אמרתי בקול שקט ומנחם
הוא הסתכל עלי וראיתי דמעה נוצצת בעינו ניגבתי לו אותה בעדינות,הוא עצם את עיהו והחזיק את ידי והתמכר למגע
"תשמע" אמרתי והורדתי את ידי
" מה שהיה היה,אני לא יכולה לסלוח גם אם אני רוצה" פתאום הרגשתי נחמה כלפיו
"בניתי מסביב ללב שלי חומות ואתה ידעת את זה, אתה נכנסת ללב שלי עמוק וידעת את זה, אתה ניפצת את הלב שלי לרסיסים וגם את זה ידעת.. אבל המשכת" לקחתי נשימה עמוק והמשכתי "לא באת אלי לדבר איתי, לא באת לבדוק איך אני מרגישה ,בגדת בי חודשים. ובחודשים האלה אהבתי אותך ואתה..אני לא יודעת אם אהבת אותי"
"אני אהבתי ואני עדיין אוהב" עצר אותי
"אז למה בגדת בי?רק בגלל שלא הזדיינתי איתך?" שאלתי והרגשתי שהדמעות חונקות אותי
"אני מתבייש בעצמי" אמר והרכין את ראשו
"תסתכל עלי" אמרתי בשקט עצבני. אני מתכוונת לתת לו הכל בפרצוף
"גם לאחר שנפרדנו,המשכת להרוס לי את החיים" העניים שלו כבר היו אדומות..זה מגיע לו
"אתה רדפת אחרי,השפלת אותי,אתה שרפת לי את הנשמה,בזבזת כל טיפת רגש אמיתי שהיה לי כלפייך ואתה רוצה שנחזור?" שאלתי-הוא לא ענה
"תבין שנפגעתי ממך בצורה כואבת"אמרתי ונעמדתי על רגליי,עיניו מסתכלות על הדשא, דימעות היו בלחיו. בחיים לא ראיתי אותו בוכה זה די כאב
"אבל שתדע"אמרתי והוא הסתכל עלי,אני עדין מולו
"אתה בחור נהדר,עובדה שהתאהבתי בך" חייכתי אליו
"אתה עוד תמצא מישהי שתתאהב בך" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי,פה מסתיימת לה המלחמה
התקדמתי לאופנים והחזקתי אותם בידי
"תודה שמעתי את קולו,הסתובבתי אליו וחייכתי.
"אז הפסקת אש?" שאל
"הפסקת אש" עניתי והלכתי לכיון הבית. כזאת אבן גדולה ירדה לי מין הלב..
תגובות (0)