מלחמת הארנבים

מלך הארנבים ישב על כס השורשים העתיק שלו והביט מטה על ארנב אפור וקטנטן שרעד מפחד. שומרי הראש של המלך הביטו איש ברעהו ולחששו דבר מה זה באזנו של זה. המלך – ארנב לבן ושמן מאוד – הביט סביב על הנוכחים בחדר לפני שמיקד את מבטו בארנב הקטן.
"תחזור על הדברים שאמרת שוב, אבל הפעם לאט יותר למען השם."
הארנב הקטן התאמץ להפסיק לרעוד, אך היה נדמה שכל המאמץ הזה רק גורם לו לרעוד עוד יותר.
"כ-ן א-אדוני, מדובר במפל-צות, בשדים מש-ש-שחת, הם מגיעים בלהקות
ודו-דוהרים במורד הגיבעה בט-ירוף עי-וור."
"האם הם הצליחו לתפוס כמה מהאנשים שלנו?" שאל המלך ולכסן את מבטו אל עבר שומרי הראש שהפסיקו להתלחשש מיד כשראו שהוא מביט דווקא אליהם.
"ל-א, הם חסרי מטרה. לא א-כפת להם אפילו למו-ת בעצמם."
"למות בעצמם?" שאל המלך בטון חמור.
"כ-ן, ממש כך. הם מסתערים אל ק-צה הצוק וצוללים היי-שר אל תוך ה-עמק. כולם, בזה אחר ז-ה."
ארנב גוץ וברוד נכנס אל האולם והגיש עלה של חסה לארנב האפור והקטן שכבר רעד כולו.
הארנב האפור רחרח את החסה והרטיט את נחיריו כלפי הארנב הברוד בהכרת תודה לפני שהחל לכרסם בעלה.
המלך הניח לארנב הקטן לכרסם ולהירגע לזמן מה, אך לבסוף פקעה סבלנותו והוא שאל:
"אז מה כל האזרחים עושים עכשיו?"
"כ-כולם מצטנפים במאורות שלהם, מחכים עד יעבור ז-עם."
"לא יכול להיות!" צעק לפתע המלך וכל הנוכחים בחדר עמדו דום.
"לא יכול להיות שכמה מפלצות בריוניות יגיעו הנה יום אחד, וישתלטו על כל הגיבעה שלנו!"
הוא קם מכס השורשים שלו בכבדות וקרא אל עבר שומר הראש הכי ותיק שלו:
"תקראו לכל ארנב בן חצי שנה ומעלה שכבר הספיק לצמח זוג שיניים חדות. אנחנו נצא למלחמה!"
"אוי לא!" צייץ הארנב הקטן והאפור.

——————–
בראש הגיבעה, הילדים תהו מה כדאי להם לעשות עכשיו.
"נשארו לנו רק עוד חמישה גלגלים. כדאי שנעשה איתם משהו יותר כיפי מסתם לגלגל אותם למטה." אמר ילד אחד.
"אבל לגלגל אותם למטה זה כל הכיף!" חלק עליו ילד שני.
"אני אומר שנגלגל אותם למטה, אבל בואו נעשה את זה יותר מעניין." הסביר הילד הראשון.
"יש לך רעיון מסוים?" שאל ילד שלישי.
שני ילדים נוספים רק ישבו בצד והביטו על העננים.
הילד הראשון הביט מעלה וחכך בסנטרו, "נדמה לי שיש לי אחד."

——————

בחלל המרכזי של המחילה קיימו הארנבים טקס הכנה לקרב, שבמהלכו המלך נאם לגדוד של חמישה עשר ארנבים שעמדו לפניו בחמש שורות של שלוש.
המלך נאם בלהט על אחסון גזרים ועל הדרך שבה הוספת פטריות לתפריט תשפר את בריאותו של כל אחד מחברי הקהילה.
חברי הגדוד התאפקו שלא להתלחשש ביניהם כדי לא להפריע לנאומו של מלכם האהוב. אבל בכל זאת היו כמה התלחשויות. בכל פעם שהתלחשויות הפריעו למלך הוא נעצר והביט במורת רוח על הארנבים שהתלחששו.
בסוף הנאום היו כולם מוכנים לצאת לקרב בלי עיכובים מיותרים, על מנת לסיים את כל העניין כמה שיותר מהר.
כשהארנבים יצאו מהמחילה הם סרקו את השטח.
שומר הראש הוותיק של המלך קרא "תראו!" והצביע באפו מעלה אל ראש הגיבעה.
עמדו שם חמישה בני אדם בשורה, ולפניהם ניצבה עוד שורה שמנתה חמש מפלצות אימתניות.
כל אחת מהמפלצות הייתה בגובה של שלושה ארנבים לפחות, וברוחב של שליש ארנב לכל היותר.
עורם היה שחור וחסר פרצוף.
הן היו סתומות וחסרות הבעה – לא יכלת לדעת אם הן רעבות או שבעות.
"מה לבני האדם וליצורים המחליאים האלה?" שאל ארנב חום וגברתן את רעהו.
"נראה שהמפלצות האלה רגועות ליד בני האדם, אולי הם חברים?" ענה לו חברו.
אך רגע לאחר שכילה הארנב את דבריו, החלו המפלצות להתקדם במורד הגבעה. הן הסתערו אל עבר הארנבים בתיאום מושלם, המפלצות התקדמו בשורה אחת, כמו יחידת פלנקס מאומנת היטב.
כל הארנבים ובראשם המלך הביטו בהן ביראה. ארנבים רבים החלו להתפלל בשקט.
"היכנסו למחילה, אני אטפל בהן!" התיז מלך הארנבים אל עבר הצבא שלו.
רוב הארנבים מיהרו לברוח אל מאורותיהם. שומרי ראשו של המלך ניסו להניאו מלצאת לקרב אבוד מראש, אך הוא גירשם בתנועת ראש נמרצת.
"אין סיבה שיפלו רבים מאיתנו, אני אספק את הצורך החייתי שלהם לדם, לכו לשמור על שאר האנשים שלנו!"
אך שומרי הראש סירבו לעזוב את מלכם ולו לרגע קט.
בינתיים, המפלצות צברו תאוצה במורד הגבעה.
המלך ושומרי הראש שלו זינקו ונעמדו באמצע מסלול הריצה של המפלצות. חמש ארנבים מול חמש מפלצות מטורפות.
מאחורי הארנבים המדרון הוביל אל תהום.
המפלצות המשיכו בריצתן המטורפת אל עבר הארנבים, מקפצות מעל אבנים ודורסות פרחים.
בזמן המועט שנשאר להם, המלך החל לדבר אל לב חייליו, אבל יותר מכל הוא דיבר אל ליבו שלו.
"אחיי לשדה הקרב! סוף סוף הגיע תורנו לתת את חלקנו במעגל הדמים של העולם הקר והאכזר הזה!"
שומרי הראש הביטו במלכם ודמעות נצצו בעיניהם.
"הילחמו! אבדו כל מה שברשותכם כדי להציל את כל מה ששייך לכם!"
חלק משומרי הראש הניחו לדמעה סוררת לרדת במורד הלחי.
"מלאו את חובתכם למען הגיבעה, למען המחילה, למען הארנבונים שעוד לא נולדו!"
בעוד המלך מדבר, המפלצות התקרבו אל הארנבים במהירות שיא, מתיזות אחריהן רגבי אדמה וחתיכות דשא. הארנבים התכוננו בליבם לנורא מכל.
אולם, רגע אחד לפני שהמפלצות דרסו את הארנבים, נפלטה צווחה מפיו של המלך:
"כולם! לקפוץ שמאלה!"
בבת אחת קפצו כל הארנבים שמאלה בדיוק אל המרווחים שבין המפלצות המתגלגלות, כל אחד מהארנבים התכווץ אל תוך עצמו מרוב פחד.
המפלצות חתכו את האוויר שלידם בשריקה וצללו היישר אל התהום שבקצה המדרון.
לכמה שניות השתרר שקט מוחלט בגבעה, בסופן נשמע קול חבטה עמום מהעמק.
המלך פתח את עיניו לאט והביט סביב, כל ארבעת שומרי הראש שלו קפאו על מקומם. הם עצמו עיניים רעדו מפחד, אך היו שלמים ובריאים.
שומרי הראש פתחו סוף סוף גם הם את עיניהם והביטו סביב איש על רעהו.
המלך התקדם בשקט ונעמד אל מול שומרי הראש שלו שהביטו בו בהבעה סתומה.
"ניצחון!" הכריז המלך.
"ניצחון!" צעקו ארבעת הארנבים והחלו לרוץ סביב על הדשא ההרוס.

באותו ערב התקיימה במאורה חגיגה שלא הייתה כמוה מעולם.
בחלל המאורה המרכזי, מנורות נייר נתלו מקיר אל קיר וצרצרים קטנים שרו מזמורי ליל קיץ.
כל הארנבים כרסמו חסה וגזר טריים. מדי פעם הם הרימו את ראשם והרטיטו את נחיריהם לצלילי מזמורי הקיץ הישנים.
בשיחות שנסובו על בטן מלאה, כל הארנבות היללו את המלך ושומרי הראש שלו על אומץ הלב שהפגינו ב"מלחמת המפלצות המטורפות הראשונה". במהלך החגיגה העניק המלך תואר אבירות לכל אחד מארבעת שומרי הראש שלו, ואז העניק אות אבירות גם לעצמו. גם לו מגיע.
מאז האירוע הזה המאורה שקטה ללפחות שלוש שנים.

——–

אנדי שב הביתה מלוכלך ומרוצה. הוא וחבריו נפרדו זה מזה על יד גן הילדים.
כעת אנדי הלך לבדו חזרה אל הבית.
כשנכנס בדלת הבית נפלטה מפי אימו קריאת הפתעה.
"אנדי, תגיד לי מה עשיתם היום? התגלגלתם בבוץ?"
אנדי ניגב את אפו בגב ידו ואימו מיד הגישה לו חתיכת נייר.
"לא התגלגלנו בבוץ. רק גלגלנו בגבעות גלגלים ישנים מהמוסך של ג'ק."
"וג'ק הרשה לכם לקחת את הגלגלים מהמוסך שלו?" שאלה אימו בחומרה.
"כן. הוא אמר שהם ישנים מדי ושהוא לא צריך אותם."
"טוב בסדר, שתה מים מהברז ולך להתקלח."
אנדי לקח כוס פלסטיק כתומה ומילא אותה במים מהברז.
"אמא?"
"כן?"
"קרה היום משהו קצת מוזר."
אימו הסתובבה אליו בהפתעה.
"מה קרה היום?" שאלה בדאגה.
"לפני שהלכנו מהגבעה, רצינו לגלגל את הגלגלים האחרונים שלנו בשורה.
אבל מיד כשהתחלנו לגלגל אותם במורד הגבעה, קפצו פתאום חמישה ארנבים משום מקום ונעמדו מול הגלגלים."
"אולי הם לא שמו לב לגלגלים? אנדי, תיזהרו לכם אם תפגעו בחיות." אמרה אימו בטון נוזף.
"לא אמא. זה לא מה שקרה, הם באו משום מקום וקפצו בכוונה אל מול הגלגלים."
"אל תגיד לי שהארנבים נפגעו בגלל התעלול שלכם?"
"הם לא נפגעו בכלל אמא. הם קפצו הצידה ברגע האחרון."
"יופי."
"אבל אז קרה עוד משהו." אמר אנדי בהיסוס.
אימו הביטה בו בהבעה שואלת.
"אחרי שהגלגלים חלפו על פניהם, הם התחילו לצווח ולרוץ במעגלים."
"אולי זה סוג של משחק בשבילם?"
"משחק מאוד מסוכן אם תשאלי אותי."
"לך להתקלח אנדי. ובפעם הבאה תוודאו שהשטח נקי לפני שאתם מתחילים לעשות שטויות."
"טוב אמא." אמר אנדי ועלה במדרגות אל חדרו.
ארנבים מוזרים, לחש לעצמו.