אנשי החושך… 12

"דיי מבאס שאי אפשר לאסוף את השיער בלי שהוא ישתחרר לך מלמטה לא? " שאלה אדל את זואי .
"כן אבל אני אוהבת אותו קצר . יותר נוח וגם עשה לי טוב . נכון? " שאלה זואי .
"זואי ראיתי אותך אתמול בלילה " אמרה אדל והביטה בכוס התה שלה .
זואי רצתה לברוח באותו רגע , "מה ראית אדל ? " שאלה בתמימות .
"יצאת בשתיים בלילה . לאן ? " שאלה אדל . לפני שזואי הספיקה לענות דלת המטבח נפתחה וצ'אד נכנס דרכה .
"היי " אמרה אדל מחייכת . צ'אד היה רטוב מעט מהגשם , הוא רץ היא הבחינה .
"צ'אד . מה אתה עושה כאן? " אמר סת' מתפרץ למטבח . "
אני צריך שנייה לדבר איתה " אמר , זואי סובבה את ראשה אליו והבחינה שהוא מביט בה .
"מה אתה עושה כאן? " שאלה זואי בכניסה לחדרה , צ'אד עלה אחריה לחדרה , וסגר אחריו את הדלת . "קטלינה ארנסטו , 1973 סבתא שלך כן או לא? " שאל בחדות .
זואי הביטה בו המומה ולא הבינה מהיכן גילה את המידע הזה .
"צ'אד יש דברים… " החלה לומר ברצינות , "צוענייה תעני לי עכשיו! " קטע אותה בחדות .
"כן " אמרה בבהלה . צ'אד חשב מספר שניות ויצא מהחדר . הוא ירד במהירות ויצא מהבית ללא להיפרד . זואי החלה לרוץ אחריו במגפי בית . "צ'אד מה הולך כאן ? " שאלה אחריו .
"בואי איתי זואי " אמרה ומשך את ידה אחריו . הם הלכו בגשם עד הקצה השני של העיירה ונכנסו לבית הקברות .
"צ'אד אין לי כאן משפחה . זה מטורף " ניסתה להסביר .
הוא המשיך לסרוק את המצבות עד שנעמד מול מצבה . פיה של זואי נפתח לרווחה למראה המצבה , "קטלינה ארנסטו 1953 – 1973 " חרוט היה על המצבה .
זואי התכופפה לאיטה אל המצבה ונגעה בה בעדינות ברגע שהרגישה שזו אכן סבתה ליבה נקמץ לאגרוף ועיניה התמלאו דמעות .
צ'אד הבחין בכאב בעיניה , הגשם המשיך להתחזק ונוספו לכך ברקים ורעמים . אחרי שתיקה של 10 דק' הרימה זואי את ראשה וניגבה את עיניה , "היא לא נפטרה . רצחו אותה בדם קר " אמרה זואי והמשיכה להביט באותיות , "סבתא אני מצטערת , לא ידעתי שאת כאן" לחשה למצבה .
"בואי זואי " אמר צ'אד ומשך אותה לרגליה . כל דרך חזרה לביתם הוא לא נגע בה ולא הביט בה .
"הבית שלי יותר קרוב בואי " אמר ומשך אותה פנימה .
"הגשם ייפסק ואני הולכת " הודיעה בקול . צ'אד חייך לעצמו וזרק לידה חולצה ומכנסיים מחממים .
" עדיף שתחליפי לזה" הציע .
"תשכח מזה . נוח לי ככה " אמר בהתגוננות ,
"את רוצה שאני יחליף לך? " שאל ועיניו הישירות כמעט והרגו אותה .
"תצא מהחדר " ציוותה והסמיקה . ל
אחר שהחליפה בגדים יצאה זואי מחדר האורחים ועמדה בםתח חדרו , הוא עמד גב אל הדלת , ללא חולצה , כתפיו הרחבות כוסו בקעקועים , שזואי השתוקקה לפענח . הוא הרגיש אותה מתבוננת בו והוא עמד דרוך , ידה נגע בגבו בעדינות סורקת את זיכרונותיו . ליבו נדרך והמתין למגע שפתיה , "בלונדיני… " לחשה זואי .
"יש לך מנהג כזה לברוח . אחרי שאת מצהירה " אמר בכוח . כשאמר את זה התרחקה זואי ממנו ונרתעה אחורה . צ'אד התחרט שאמר זאת אך ידע שאין לו ברירה.
"לא הכרתי אותה , זאת אומרת פנים מול פנים. הכול מסיפורים של אמא שלי " אמרה והתיישבה על מיטתו , צ'אד הסתובב והביט בה .
"היא נתנה את החיים שלה בשביל אמא שלי . ואז… " ניסתה להמשיך ולא הצליחה .
"ואז מה…? " שאל והתקרב אליה .
"צ'אד בבקשה ממך . אתה לא צריך להיכנס לזה ,תסבול מזה . ראית מה אלכס עבר? " ביקשה . "את רואה את זה? " שאל והתקרב אליה , הוא הצביע על קעקוע באמצע זרועו . זואי הביטה בקעקוע וזיהתה אותו , "שמש " לחשה .
"אני לא צריך ללמד אותך מה הנבואה אומרת " .
וזואי ידעה מה היא אומרת . על מנת להסיר קללה בת שנים 3 שבילי מכשפים מתאחדים למטרה . היא הכוכב , הוא השמש . ורק הירח חסר . אך זה לא הגיוני , "צ'אד אין סיכוי שנמצא את הירח . הזמן עומד להסתיים " אמרה מבולבלת .
הוא ידע שהיא צודקת לכן שתק.
גרונה של זואי כאב מהאיפוק של הבכי והיא נשכבה על מיטתו, צ'אד היסס לרגע ואז נשכב לידה .
"ההורים שלי מקללים " אמר במפתיע . זואי ידעה שהוא לא רוצה שתביט בו באותם רגעים לכן המשיכה להביט בתקרה , "חשבתי שהם אנשים טובים . עד שהם החליטו לקחת את העסק קצת יותר רחוק . הם ניהיו חסרי רסן , זה עבר את הגבול עד שפרץ ויכוח בין הוריו של דניאל ובין הורי .
אבי קילל אותם במוות . אחרי זה פשוט קמתי ועזבתי , חשבתי שדניאל ישנא אותי . אבל הוא לא , הוא וסת' לא עזבו אותי במנוחה , ושמה עברתי לכאן " .
הוא עצם את עיניו והפנה אליה את גבו . זואי הביטה בגבו נטול חולצה , ומלא קעקועי 'זיכרונות' וחששה לגעת בגבו . לאחר זמן מה היא שמעה את נשימתו עולה ויורדת . היא כיסתה אותו בסמיכה וליטפה את פניו .
"אתה בן אדם טוב בלונדיני . הלוואי ותמצא מישהי יפה וחכמה . כמו שמגיע לך " לחשה זואי כנגד פיו . לשנייה בלבד הניחה זואי את שפתיה על שפתיו .