בשם הלהב

חדש שלי
יש לי עוד פרקים שאני אפרסם בהמשך.

פרולוג-סערה

היו הרבה לילות גשומים בטינדאר. אך כזה עוד לא היה. בכפר טריסטיין הרחובות היו מוצפים וגגות העץ כמעט ונתלשו מהבתים. הרוח שרקה שריקות עזות והשמיים היו שחורים ואפלים. אפילו הכוכבים הסתתרו מהסערה העזה.
ובמרכז הכפר, נאבקת בקור החודר והגשם החזק, הולכת לה אישה. שערה יוצא בקווצות חומות כהות מבעד לברדסה וסותר את פניה. פרוותיה העבות האפורות עוטפות אותה כמגן. כשרגליה כואבות היא נעצרת. הרוח החזקה כמעט ונושאת אותה ממקומה אבל היא נשארת עומדת. היא מכניסה יד לבנה אל בין פרוותיה ושולפת צרור שמיכות. היא מניחה אותו על מפתן הדלת החומה של הבית הגדול שעצרה לידו, והולכת.
היא הלכה עד שהגיע לנהר. 'הנהר המבעבע' הם קראו לו. כי בימות הקיץ החמים האבנים בתחתית הנהר רתחו עד כדי כך שמי הנהר הרגישו כמים בסיר מתבשל. היא עלתה על גשר הלבנים שחצה את הנהר.
"אני חייבת להגיע למאלאטה"-היא חשבה–"שם אהיה בטוחה". אבל ככל שהרוח התחזקה, האישה רק נחלשה. היא הרגישה שהיא לא מסוגלת יותר לשאת את משקל גופה. ואז היא נפלה. היא לא יכלה לצעוק, המים מלאו את פיה ונכנסו לאפה. הם נספגו ובפרוותיה וחדרו את עור גופה. היא הביטה מבט אחרון בכפר, ושקעה.
זה היה הבוקר שאחרי הסערה. ילדים קטנים התרוצצו ברחובות, קפצו בשלוליות. המבוגרים יצאו לבדוק את הנזק שנגרם לבתים ולשדות, והנזירה מרי יצאה לבדוק, האם החליט בחסדו, אל המים, למלא את מאגריהם, כדי שיוכלו להתקיים בעונת הקיץ החמה. ואכן, שלושת המאגרים היו מלאים על גדותם. "חורף טוב מרמז על קיץ טוב", היא חשבה לעצמה. טיפות מים כבדות נזלו מהעצים, ורוח קרה עוד נשבה.
כשנכנסה חזרה למנזר, דלת האלון נטרקה אחריה מהרוח. ואז היא שמעה את זה. קול דק ורועש שהגיע מבעד לדלת. היא פתחה את הדלת וראתה אותו. תינוק קטן, בן לא יותר משבועיים, היא שיערה. תינוקות נטושים לא היו דבר חדש באזורים הכפריים, אבל אחרי לילה כזה? איזו אימא תיטוש את בנה בקור הזה? היא הרימה את התינוק ונכנסה פנימה.
היא נכנסה לאחד החדרים הצדדיים ומצאה שם את לאדה, המטפלת, מעיינת באחד מספרוניה הקטנים. לאדה הגיעה אליהם לפני חמש שנים. היא הגיעה מהצפון אחרי שאיבדה את בעלה ושלושת ילדיה בפשיטת ברברים, ומאז היא מטפלת בתינוקות המנזר. מרי הושיטה ללאדה את התינוק ולאדה לקחה אותו והנהנה. היא אף פעם לא דיברה, לאדה. מרי עזבה את החדר.
על הקיר מחוץ לחדר היה תלוי פנקס. היא תלשה ממנו דף אחד, ואחד חדש התגלה. הספרה שלוש-עשרה הייתה כתובה עליו. היא ירדה למרתף והדלת כבר הייתה פתוחה. "הילד השלושה-עשר הגיע", היא אמרה.
"קראי לג'ואל", ענתה לה אישה עטוית ברדס מהחדר החשוך.