הלוחמים והסוד הכמוס! פרק ראאשווןןן ^^

פרק ראשווןן:
היה זה בוקר נפלא בשכונת פרוידו! הציפורים צייצו להם בהנאה בשמיים והרוח הקלילה והנעימה העיפה את העלים היבשים סיבובים סיבובים בשמיים הכחולים חסרי עננים. האנשים העצובים שרק חשבו שיום עבודה חדש מתחיל יצאו לבחוץ וישר הרגישו טוב יותר. והם בדילוגים ובשמחה הלכו לעבודתם.
"קייט!" קראה אימה של קייט.
"מה?" ענתה קייט חצי מנומנמת מי מיטתה.
"כבר 7:48, את לא תאחרי לבית ספר?"
"לא אימא! אל תדאגי, אני עכשיו קמה" צעקה קייט לעברה.
"את תאחרי, קומי!"
"טוב, טוב, הינה אני קמה." אמרה קייט וקמה ממיטתה והתחילה להתארגן, היא התלבשה, צחצחה שינים ניתקה את האייפון שלה מין המטען, לקחה אותו וירדה למטה.
"הינה לך, הסנדוויצ' שלך והתיק שלך" אמרה אימה של קייט- אשלי שמה.
"טוב, תודה אימא" אמרה קייט לקחה את הסנדוויצ' והתיק ויצאה לבית ספר.
בדרך, היא פגשה את מילי, חברה שלה.
"היי מילי" אמרה קייט וחייכה.
"היי קייט, מה נישמע?" שאלה מילי.
"עייפה אני, עייפה!"
"למה?"
"כי אתמול, אני רבתי עם איזה ילד טיפש בפייסבוק ואני כמעט ולא מכירה אותו. אחרי הריב לא יכולתי להירדם כי הוא ממש קילל אותי קללות ממש גסות! לא שזה מעליב אותי אבל פשוט לא יכולתי להירדם" הסבירה קייט.
"אהה, ומי זה הילד הזה? סיפרת לאימך?"
"הילד הזה קטן מימני בשנה והוא לומד בית ספר אחר, בשכונה ההכי קרובה אלינו. ולמה ניראה לך שאני יספר לאימא שלי?"
"למה לא?" שאלה מילי בפליאה.
"מה היא תעשה כבר? תיסע לשכונה אחרת רק בשביל להגיד נו,נו,נו לילד הזה? תעשי לי טובה!"
"טוב, תעשי מה שבא לך, אני הייתי אומרת לאימא שלי אפילו עם הילד הזה היה גר בסוף העולם"
"טוב, אני לא מלשנית, אני גם לא רוצה להיות מלשנית…" טענה קייט.
"זה לא הלשנה זה דיווח."
"טוב, בואי נעביר נושא!" כעסה קייט.
"טוב נו, אממ… על מה נדבר?"
"אוף, לא בא לי ללכת לכיתה בגלל שיש שם משהן שאני לא סובלת. ולא רוצה ליראות."
"כן, גם אני, שלושת הבנות החשות! אמה, לורה ורייצ'ל."
"ולמה הן נולדו בכלל?!" אמרה קייט בכעס.
"לא יודעת…." אמרה מילי ושיניהן המשיכו ללכת לבית ספר.
לאחר כמה דקות הן הגיעו לבית ספר והן נכנסו לכיתה.
"אוי, אוי, אוי, תיראו מי בא! שני לוזריות!" אמרה אמה וצחקה ואחריה גם לורה ורייצ'ל.