הסוד-פרק 5-השדון

השדון עופץ מול אירלד, תוקע בו מבט מסוקרן וחכם. אירלד נשכב כנגד העץ חסר נשימה וליבו פעם בחוזקה, הוא התחיל להסדיר את נשימתו. השדון היה יצור קטן וירקרק, כרס שמנמנה נתלתה מבטנו של היצור וראשו בגודל של כדור* כנפיים קטנות ודקות נטלו מצדי גופו והכו את האוויר במהירות עצומה, כמו חרק. ידיו ורגליו היו צרות וציפורניו מחודדים, אירלד לא ראה זאת. אך הרגיש אווירה מוזרה ליד השדון שטרם דיבר. אירלד הסתכל על השדון באי סבלנות ושכח שלפני כרגע הציל את חייו, הוא הבין שהוא לא מתנהג בנימוס והתחיל את השיחה.
“שלום אדוני… תודה שעזרת לי, ושמך?” פלט אירלד לאחר שתיקה ארוכה ותווי הפנים של השדון קדרו, הוא לא ידע לדבר?. השדון התעופף מטה וכשרגלו פגשה באדמה כנפיו הפסיקו לזוז ומנטלו מכתפיו. אירלד אף פעם לא ראה שדון, הוא שמע שהם יצורים חביבים שנכחדו מזמן.
“אדוני? קראת לי אדוני?” אמר השדון בקול צרוד וגבוהה, אירלד הבחין שליבו אינו פועם יותר ונשימתו הסתדרה הוא היה מרוצה מהעובדה שהשדון מבין אותו.
“ובכן אני לא יודע את שמך, אז לבינתיים אני יקרא לך אדוני” ענה אירלד לשדון וניסה לחייך, הוא יצא בתחושה שהשדון מפוחד ממנו. למה הוא הציל אותו, הוא היה יכול להמשיך לעופף לו לחייו ולא להציל אדם חצוף שאפילו לא הודה לו, אירלד נזכר שלא הודה לו.
“תודה רבה לך שדון, אתה הצלת אותי. אני נותן לך את המילה שלי ואת חובתי לעזור לך.” אמר אירלד וקד קידה קטנה. השדון התיישב ליד ברכו של אירלד ומישש את מכנסיו, הוא בטח לא ראה בני אדם.
“שלום לך, אדון. מחובתי כשדון לעזור לעוברים ביער, הצללים והאופל שאוחז בחלק זה של היער הוא מסוכן ביותר. אינני ממליץ לך לעבור פה בלי ברכה של שדון ובלי כלי נשק מתאימים, אני יוכל לעזור לך עם זה” השדון נראה מרוצה מהמשפט הארוך שאמר, אירלד היה סבור שהוא היה צריך ללמוד את שפת בני האדם. הוא נזכר שבכל האגדות שדונים היו עוזרים לבני אדם ולעוברים ושבים ביער. אירלד שלח את אצבעו לכיוון השדון ופגש את ידו המחוספסת. השדון ידע שלחיצת יד הייתה מנהג של בני האדם אך שאדם ילחץ יד לשדון? הנושא סקרן אותו מאוד. אירלד נענע את אצבעו והשדון לחץ את שלו. הרגשה מיוחדת.
“אירלד, לשירותך” אמר אירלד והשתעל קלות. נראה שהשדון מרגיש בנוח
“בולד, שדון מדריך. לשירותך” אמר השדון בקול ביישני ועזב את אצבעו הענקית של אירלד, כמה מוזר לפגוש אדם ביער בזמנים אלה חשב לעצמו.
“מדריך אתה אומר? הא. אני יוכל להיעזר במדריך ביער הזה, איפה שאר השדונים?” שאל אירלד
פניו של השדון נפלו ועיניו הכחולות נראו כאלפי קילומטרים משם, השדון נרפה ודיכאון אחז בליבו. אירלד הרגיש את האוויר מסביבו הופך לקר וכבד.
“אינם, לפני ירחים רבים הכפר שלנו הותקף על ידי האופל. אני וקומץ אחרים הצלחנו לברוח, והשארנו את הכפר ואת תושביו למות מוות נורא. החלטנו להתפצל ונדדתי בחלקים אלה ירחים רבים, והפלא ופלא מצאתי אותך.” אירלד לא הבין עד כמה הערפילים העמיקו לשטח מיושב, כמה זמן יעבור עד שהם יפשטו על כפרו ויהרגו את כולם?. שערותיו סמרו ואירלד שמע את הצרחות הנוראיות של השדונים, השדון הטעין את האוויר בזכרונותיו. אוזניו של אירלד הלמו מכאב וראשו היה הרחק משם. בכפר של השדון, הוא ראה את הערפילים פושטים על הכפר ורוצחים כל מה שראו. תינוקות ונשים, הוא ראה איך בולד מגיח מביתו עם חבילה בידו וקורת עץ התמוטטה בפיצוץ של גיצים לוהטים. מוות.
“אני יהיה המדריך שלך, אירלד האדם.” אמר השדון בקצרות ופתח את כנפיו והעופף בקלילות לאוויר
אירלד חייך, המסע נהיה קצת יותר קל.