לעמוד למול הגורל-פרק20-נינה-

נינה שמחה לראות את אנאל. היא וצ'נדלר היו החברות היחידות שלה. שתיהן נחמדות במידה מספקת.
הן הסתובבו בין החנויות הרבות על המזח.
בגדים, אוכל ועוד כל מני דברים. אליסיה ניצלה כל רגע וקנתה די הרבה.
וחיות. נינה אהבה חיות. כל כלבלב ריגש אותה במידה לא נורמלית, מה שלא בדיוק נפלא מפני שהיא לא גדלה אף חיה אי פעם.
קונואה הכניס את כולם לסמטה חשוכה. אבל היא הוצפה בדוכנים. נשים לבשו שמלות ורעלות והגברים לבשו חליפות ושיריונות.
"פסטיבל ימי הביניים?" שיער מייק. "ימי הביניים." קונואה חייך.
נינה שיערה שזה המקום המושלם להשיג בו נשק. הוא בטח שייך לאקסוניה.
חנות אחד הוצבה במרכז השדרה. היו בתוכה רק שלושה אנשים, אבל היא נראתה די מפוארת.
שלט הכניסה היה חדש. הכיתוב עליו היה:
בית הנשק של רוזילינד.
נינה נכנסה לחנות.
היא הייתה מוצפת בשלל כלי נשק. פגיונות, חרבות מזהב, מכסף, פיגיונות חזה.
צ'נדלר בחנה חרב כסופה עם נדן מעור. ניקיטה בחן כמה שורות של חיצים וקשתות.
בקופה עמדה בחורה צעירה, אולי בת עשרים.
היה לה שיער חום כהה-גולש ועיניים מלאות חביבות. היא נראתה ידידותית.
"אני שמחה לראות שגם נשים מתענינות במוצרים שלי." אמרה האישה, "רוזילינד."
"נינה." נינה הציגה את עצמה.
"את יכולה לקרוא לי רוז. מה את מחפשת כאן?" שאלה רוז. נינה הרהרה.
"כלי נשק,"
"אלא מה." רוז גיחכה, "איזה סוג של כלי את מחפשת?"
"יש לי כבר נשק." נינה הציגה בפניה את הלהב החד של הפגיון השחור שלה.
"מאיזו אבן הוא עשוי?"
נינה משכה בכתפייה. רוז יצאה מהדלפק. היא לבשה שמלה קצרה עטויה בשריונות.
"והחברים שלך? הם לבושים קצת…מוזר."
"לא, הם מסתדרים." נינה החוותה בידה. "הם הגיעו לכאן מניו-יורק."
"ניו-יורק?" רוז הרימה גבה. "מה זה ניו-יורק?"
"זו עיר, במרכז ארצות-הברית-" אמרה נינה. "אני לא מבינה, זה רחוק מכאן?"
"מאוד."
רוז הרימה את הפגיון של נינה ובחנה את הכת. "זה עשוי מאבן מיוחדת מאוד, מי נתן לך אותו?"
"לאנה," אמרה נינה. "את נבחרה, נכון?" שיערה רוז.
"איך ידעת?"
"טוב, לכמה מאיתנו יש כוחות…." השער של רוז התפתל והפך לחבלים. "זה לא שימושי במיוחד, אבל…"
"זה אדיר!" מייק הצטרף אלייהן. "אני מייק." הוא הציג את עצמו.
אנאל הביטה בו ורקעה ברגלה. "סליחה?"
רוז הדפה את מייק והפילה אותו על האדמה.
"היי!" מייק נאנק.
"שלא תעזי להפיל אותו!" אנאל אמרה. שפתיו של מייק התעקלו. לא היה נדמה לנינה שהיא יודעת איך להגן על אנשים, היא נראתה ביישנית. בעיקר עם החבר שלה.
מייק רץ אליהן. רוז הדפה אותו שוב והתנפלה על אנאל. זה קרה כל כך מהר.
היא הפילה אותה על הריצפה.
"מה קרה? למה היא עשתה את זה?" קונואה הצטרף. "אני לא יודעת, זה נראה כאילו היא נתונה בכישוף, כמו מייק ואנאל. רוז מכושפת ממשהו, משהו כישף אותה!" צ'נדלר צעקה. נינה ידעה שצ'נדלר ניחשה נכון.
רוז לפתה חרב ארד והצליפה לכיוון אנאל. לא היה בידה נשק מלבד הקול שלה.
"תפסיקי!"
כולם עצרו. את נינה עטפה תחושת עייפות כבדה.
רוז עצרה לשניה ואישוניה התגלגלו לאחור. היא חזרה למצב הקודם.
אנאל התגלגלה הצידה והחרב כמעט פגעה בראשה של נינה. קול מתכתי צורם נשמע.
קונואה הפיל את החרב מהיד של רוז.
הוא החזיק חנית מתכת באורך שני מטרים. הלהב שלה היה לבן כשיש.