לעמוד למול הגורל-פרק6-אנאל
אנאל הייתה בטוחה שהיא יודעת למה האנשים שנכנסו לבית שלה כאן. הם הגיעו מאקסוניה. היא הייתה בטוחה. היא חייה שם במשך שלוש שנים עד שעזבה. והיא ידעה שכל מי שמגיע לביתו קונואה משגיח הנבחרים, הוא נבחר!
אנאל רצתה לקפוץ משמחה אבל התאפקה.
היא סקרה את האנשים. הם היו חבורת נערים מאוכלסת על ידי נער עם שיער שחור-קצוץ ונערה ג'ינג'ית עם עיניים אפורות כמו סופה שלעסה מסטיק ברעש רב.
השלישי והמיוחד מביניהם (אנאל כבר ניחשה) היה קונואה. הוא היה נער בערך בן שבע-עשרה עם שיער לבן בתספורת צבאית ועיניים סגולות. זה היה מה שהעיד על הרקע שלו, אקסוניה. היו שם הרבה טיפוסים שונים ומשונים.
היה דבר אחד שאנאל חקרה בכול השנים שבהן למדה דברים רבים על אקסוניה ולא הצליחה לגלות. שיטת ההעלמות. כשמופיע יצור ונבחרים מחסלים אותו בעולם האנושי. האנושים לא מבחינים בה או בהם.
הם הופכים להיות סוג של רואים ולא נראים.
"קונואה?" שאלה אנאל. קונואה עשה פרצוף. "איך ידעת?" שאל.
אנאל משכה בכתפייה והסבירה לקונואה את מה שהיא יודעת. קונואה חייך למשמע הדברים.
"סוף- סוף מישהו שמכיר אותי!"
הנער עם השיער השחור צעד קדימה והושיט לה יד כדי לעזור לה לקום. היא תפסה את ידו וקמה בקלילות.
"מייק." הציג את עצמו. "אנאל," אמרה גם היא, "ואת?"
"נינה." אמרה נינה בחביבות.
אנאל נאלצה להידחק מאחורי מייק על האופנוע. היא חיכתה כמה שניות עד תחילת הנסיעה עד שמייק שאל:
\"את רוצה להתחלף איתי?\"
אנאל חייכה והנהנה. \"קום!\" פקדה. קונואה ומייק קמו על הרגלים וירדו מהאופנוע.
אופס!
אנאל ממש לא התכוונה להשתמש בכוח שלה. היא בדרך כלל הצליחה לשלוט עליו, כנראה שזה נפלט לה.
מייק שלח לעברה מבט מודאג. \"מה זה היה לעזאזל?\"
\"זה הכוח שלך?\" שאל קונואה. \"כן.\" הודתה אנאל.
היא החליטה שלא תשתמש בכוח שלה על חברי הצוות שלה-הנבחרים-הנערים-המתבגרים?
לא משנה! הכי חשוב, שתשתמש בכוח רק ליד אויבים.
מייק חייך לכיוונה חיוך ערמומי וכהי תיישבה לפת את מותניה.
\"קודם הבטיחות-\" מלמל.
הם חלפו על פני מגוון רחב של נופים. קונואה לחץ על מתג ירוק בלוחית הבקרה והאופנוע התרחב כך שלכל אחד היה מקום משלו. במושב האחורי נפתחה משענת-גב כמו בכול המושבים.
אנאל נשענה עליה ושלפה מהתיק שלקחה איתה את האם-פי שלה.
הכוח שלה ומוסיקה התחברו ככה שאם היא לא שומעת פעם ביום משהו, אפילו אופרה. היא תתחרפן.
מייק כבר התנתק ממנה ונינה שלפה מהתיק שלה ספר. אנאל הספיקה לקרוא את הכריכה.
תורת בעלי החיים.
איזה מין שם מוזר זה לספר?
\"אז…קונואה. מה עושים עכשיו?\" שאל מייק. קונואה עצר לפתע בחריקה ואנאל הבחינה שהרמזור שלפניהם התחלף לאדום. אנשים לטשו בהם עיניים, או יותר נכון באופנוע. היה להם מזל שהשער הלבן של קונואה מוגן בתוך קסדת האופנוענים שלו.
אקסוניה! כמה היא התגעגעה.
הם נכנסו יחד למלון שלהם. אנאל כמעט חיבקה מפחד את נינה כשקונואה שיגר אותם דרך הרצפה לחדר שלהם.
החדר לא היה מרשים. טוב.. לא יותר מהבית שלה.
זה היה חדר ריבועי קטן עם שבע מיטות. על שלוש מהן ישבו שתי נערות בנות חמש-עשרה בערך ונער בן ארבע-עשרה אולי, בגילה.
הם לא דיברו, כל אחד עסק בענייניו, הם לא בדיוק הראו עניין במשהו.
\"אנאל, נינה, תכירו את ניקיטה.\"
הנער נופף להן לשלום וקם. \"אני אליסיה וזו צ\'נדלר,\" אמרה אחת הנערות, היא הייתה ג\'ינג\'ית, די יפה.
\"אז-הן יודעות כבר הכול?\" שאלה צ\'נדלר. קונואה הנהן ואמר:
\"לנינה שכאן יש שמיעת על ו…\"
אליסיה התפקעה מצחוק. \"שמיעת על, במה זה עוזר לך, להקשיב לרעים?\"
הפנים של נינה נעשו אדומות.
\"והכוח של אנאל הוא דיבור קסם.\"
\"למה הכוונה?\" שאל ניקיטה. \"אנאל, תפעילי את הכוח שלך.\" אמר קונואה.
\"מייק, שב.\" אנאל הקפידה לומר זאת בעדינות בקול מלטף, בדרך כלל הכוח שלה עבד יותר טוב בדרך הזאת.
מייק קרס על הרצפה בישיבה מושלמת. \"באמת! שוב?\"
אנאל גיחכה.
\"בסדר נבחרים, אני חייב להודות שזה מאוד מפתיע אותי, חסר לנו רק נבחר אחד. מי הוא?\" שאל קונואה.
אף אחד לא ענה. \"טוב, אהיה חייב לספר-אני! הספר שלי גילה את זה אתמול בלילה.\"
אנאל חשבה לרגע…ספר?!
מייק פער פה ואליסיה וצ\'נדלר החלו לצווח. ניקיטה חייך, הוא נראה על סף דמעות, דמעות שמחה.
הם קפצו אחד על השני בזמן שנינה מביטה בהם בגועל לצד אנאל.
\"את יודעת מה קרה להם?\" שאלה. אנאל הרימה כתפיים והסמיקה. \"באמת שאין לי שום מושג קלוש.\"
"אז, איך נצא לדרך? על האופנוע. באוויר?\" שאל מייק. קונואה לא ענה לו. \"איך אנחנו נגיע ליעד הבא שלנו?\" שאלה אנאל. העיניים ש קונואה איבדו כיוון. \"במכונית, היעד הראשון שלנו הוא טקסס. שם נצטרך להשיג את הכסף לקנית כד השטן ואז אולי נילחם בכמה יצורים…\"
\"גדול!\" הכריזה צ'נדלר. ניקיטה הרים אגרוף לאוויר והחליף כיף עם מייק.
אליסיה רק עמדה מול המכונית והביטה בה.
\"אתה לא צעיר מכדי לנהוג?" שאלה. קונואה הנהן ואמר:
\"זה לא נורא אני…"
\"זה נורא מאוד! אני לא הולכת לכלא על נהיגה לא חוקית, קונואה. או שאני אנהג או שצ'נדלר תנהג. אני בת שבע-עשרה וצ'נדלר בת שש-עשרה, איך אתה מצפה שאתה תנהג?"
קונואה נאנח והושיט לאליסיה את מפתחות הפרארי השחורה.
תגובות (0)