סיפור חדש- המשך לג'יין וטדי

בגלל שלאחרונה אין לי רעיונות כל כך לסיפורים, אז אני מתחילה הרבה סיפורים חדשים, אז החלטתי להמשיך את הסיפור של ג'יין וטדי.
—————
"נו טדי, בוא כבר!" צעקתי אליו כשעמד בקצה הצוק בזמן שאני כבר קפצתי למים,
"זה גבוה ג'יין!", אמר
"אם אני ומדיסון יכולות לקפוץ מהצוק אז גם אתה",
הוא התייאש, הוא חייך את החיוך העקום האהוב עלי וקפץ למים,
"רואה אמרתי לך שאתה יכול" אמרתי לו בחיוך,
הוא גיחך ונישק אותי, הסמקתי,

שלושתינו חזרנו בחזרה לבית של טדי, הלכתי לחדר הפינתי להחליף בגדים, טדי החליף בחדר השני ומדיסון בסלון,
*מדיסון התחילה לגור אתנו כי היא הייתה בודדה ופחדנית, אז סוג של "אמצנו" אותה שנינו, טדי ואני*
—
יצאתי מהחדר וטדי משלו, הוא רץ לכיווני וערסל אותי בידיו על הספה, נשקתי אותו והוא חייך, כמו כל פעם,
מאחורינו עמדה מדיסון עם פרצוף נגעל, כן, היא עדיין קטנה ונגעלת מנשיקות וכל מיני סימני חיבה…

מדיסון הלכה לכיוון החדר שלי עם הדרקונים שלה…

נשקתי את טדי עוד הפעם, וקמתי מן הספה, התחיל לכאוב לי הראש בצורה רצינית, נשענתי על הדלת מנסה לאזן את עצמי ואז פשוט התמוטטתי על הרצפה,

"ג'יין? ג'יין!" שמעתי את טדי קורא לי,
רצתי לכיוון קולו של טדי,
הסתובבתי סביב עצמי וכך שוב פתאום הייתי באותו יער עם עלים צהובים וכתומים,
הידיים שלי היו קשורות מחדש ועוד פעם עמדתי ליד שני ילדים קטנים עם שיער ורדרד ולידי עמד גם הוא עם ידיים קשורות איש עם שיער בלונדיני כסוף,
הילדה שלידי התחילה לבכות, הילד שלידה שנראה כמו אח שלה ניסה להרגיע אותה
"די שלי, אנחנו נצא מפה בסופו של דבר, שששש שקט שלי"
הוא הניח את ראשו על הכתף שלה, הם נראו מוכי הלם, רעדו ובכו, רחמתי מאוד על שני הילדים הקטנים,
"אנחנו פה כבר שנה" אמר האיש עם השיער הבלונדיני,
"אנחנו מחכים לאיש שכלא אותנו פה בחדר"
"אתה בטח הוזה, אנחנו לא בחדר, אנחנו ביער" אמרתי והסתובבתי אליו,
"אנחנו בחדר שאפשר לשנות בו מצבים" האיש הלך לכיוון עץ אחד ולחש
"הראה לנו איפה אנחנו, כי בכוח הזה ניצחנו, מערבולות שיש בקצה היער יובילו אותנו אפילו מעל הסער, החשף!"
לפתע כולנו עמדנו בתוך חדר לבן עם סורגים בתקרה, היה מאוד קר במקום, התיישבתי על הרצפה וניסיתי לשחרר את החבלים מן הידיים,
האיש התקרב אלי, עכשיו הוא נראה יותר כמו נער מאשר איש, הוא נראה בערך בגילי..
ידיו היו משוחררות מן החבלים, הוא שחרר אותי אחזתי ברגליי וניסיתי לנשוף אוויר חם לכיוונם,
הילדים נרדמו אחד על יד השני, נחרו בקולי קולות,
הנער עם השיער בלונדיני כסוף התיישב לידי, הוריד את חולצתו ושם את החולצה עליי,
"תודה" לחשתי בשקשוק שיניים,
"אין בעד מה" אמר בחיוך, מזכיר את החיוך של טדי,
"שלום, אני אריול, מה שמך?"
"שלום אריול אני ג'יין"
"שלום לך ג'יין", אריול היה מאוד דומה לטדי וראלה, כאב לי הלב מלחשוב על טדי, אני אראה אותו שוב?
ניסיתי לתקשר עם הירח אבל זה הרגיש כאילו אני בעולם אחר, ללא ירחים וללא שמיים, הרגשתי מנותקת..
לפתע מתוך החדר הלבן הגיע דמות עם חיוך מרושע על פניה, שיער חום כהה סבוך הגיעה לה עד המותניים, שיניו היו בחוץ, הוא לבש חולצה ירקה ומכנסיים שחורים,
אריול נעמד, הדמות קפצה לכיווני,
הכל היה מטושטש,
כשקמתי הבנתי שאני מדממת מהבטן ואת אריול עומד מעליי מנסה לעצור את הדימום.