כרך ד' פרק: סירנת הפיונים, "פיונון לומוס פרופית'יאה" | נבואת יסוד המים\ מאת: צור עיטם עמיחי

בריאה מן המים לגיבור בן חייל, נבואת סירנת הפיונים: ממלכת אנטארס וכוכב מים

זרימה באינסוף,
קולחין נשטפים מרחוק,
התלכדות אחידה,
זרימה רדודה.

הִתחלוּת והתהוות,
כמעגל התעלות,
חִיכָּיוֹן להתגלות:
אדם מועד בריקנות.

מים נשטפים.
טיפות נזרמים.
יחידות קטנות מתגלים.
השתקפות ובצבוץ בגלים.
אדוות זכּות ועדינות,
מתפסלות לאיטן בין הפינות.

נפרצים הפתחים,
נפערים הסדקים,
חורצים השבילים,
מתקלפים ההרים.

סודות נפרמים –
והגלים, נשטפים.
יוצקות מילותיהן בין המעברים:
”קום לך והתהלך, כבן הארץ.
בְּהשלתְ נִצחֵי צורתך, כיסוד מנפץ.
אור מעל המים – הפיונים מנבאים,
כסירנה מהפנטת בשירתה את המלחים,
יסוד המים בסירנת הפיונים, זו הבשורה:
דקריאון, קום והתרומם, הראשון באדם.
כעוף החול, מהיר כאור וזכרון מגולם,
נשגב ונישא הצ'מפיון של אנטארס, מורא מכולם,
כוכב המים משיל צורתך אך מזיל הדמעה,
הקרבה נושנה של שיניות הליילית והאור הנסתר.
זוהי נבואת הפיונים, כסירנה מלכותית,
עתה נשטפת מרחוק ועצומה בגודלה:
כמיתוס הפניקס – הלוחם דקריאון זהו שמו.
גיבור של אש הדמעות ובתולין הדמעה,
מתהלך בדממה ומתחיל במסע”.